בעבר הראיתי כבר את הקשר בין שיחות והסכמי שלום, כמו גם מלחמות, לבין מבנה השוק. כאשר השוק נמצא קרוב לשיא, בד"כ אנו חוזים בשיחות שלום ואף הסכמי שלום. כאשר השוק קרוב לתחתית מתנהלות מלחמות. הקשר הזה מתקיים בצורה יפה גם בתיקונים עולים, בעיקר כאלה מסוג גל 2. כפי שדיברנו בעבר, גלי 2 יוצרים תחושה כפי שהיתה בשיא ואף טובה יותר במרבית המקרים, האופטימיות גדולה יותר, אנשים מוכנים לקחת יותר סיכונים(לא רק בבורסה), כולם בטוחים שהמדדים עולים לשיא חדש, הנתונים בהרבה מקרים אף טובים יותר מאשר היו בשיא, ובכל אופן לאחר שנגמר התיקון השוק חוזר לרדת. אחד הסימנים הכי חזקים לכך שהמעוף היה קרוב לסיום תיקון גל B שלו בשנת 2008 היה חידוש השיחות עם סוריה בזמנו. שימו לב שנודע על חידוש השיחות בחודש מאי, חודש לפני שהמעוף קבע את שיא התיקון והחל להתפרק(חשוב לציין שמרבית המדדים בעולם קבעו את השיא שלהם כבר באותו החודש).
In the past I've already shown the connection between peace talks and deals, as well as wars, and the market's strcuture. When the market is close to a bottom people wage wars. This connection exists neatly also in upward corrections, especially second waves. As we've discussed in the past, second waves give re create the good feelings at the top, and even better in many cases, optimism is greater, people are willing to take on more risk(not only in the markets), everyone is certain that the indices are rising to a new high, data in many cases is even better than at the top, and still once the correction is over the market goes back to declining. One of the strongest signs that TA25 was close to end its wave B correction in 2008 was the renewal of peace talks with Syria at the time. Notice that it was announced in May, a month before the index topped and began collapsing(it is important to note that most indices around the world made their tops that same month).
היום מבחינת מבנה הגלים אנו בגל המקביל במרבית המדדים בעולם, והנה התבשרנו לא מזמן על חידוש שיחות השלום עם הפלסטינים. אז צר לי להיות מבשר רעות, אבל אם המבנה כפי שאני מבין אותו הוא נכון, אזי חידוש השיחות מהווה אישור ל"הרגשה הטובה" שקיימת היום, הרגשה שמגיעה בשיא. מייד לאחר שהשוק חזר לרדת בשנת 2008 התמסמסו השיחות, ולכן אני מעריך שגם במקרה הנוכחי יקרה אותו הדבר. שימו לב גם לשיחות הקירבה שהודיעו עליהן בחודש אפריל 2010, בדיוק כאשר המעוף קבע עוד שיא. עוד נתון מעניין הוא שבשני המקרים המחיר עלה בצורה איטית ומדשדשת בתוך יתד דובי(קווים ירוקים), ששבירת היתד אישרה שהמהלך העולה, ויחד איתו השיחות, מגיעים לקיצם.
Today, as far as the wave structure is concerned we are in the equivalent wave in most indices around the world, and here not long ago we heard about the renewal of peace talks with Palestinians. I hate to be the bearer of bad news but if the structure as I understand it is right, then the renewal of talks is confirming the "good feelings" of today, a feeling that comes at a top. Right after the market went back down in 2008 the talks dissipated, thus I assume that in this case the same will happen. Notice also the talks that were announced in April 2012, right when the index made another high. Another interesting detail is that in both cases the price rose slowly within a bearish wedge(green lines), a break of which confirmed the end of the correction, and along with it, the talks.
בגרף סנופי רואים את תבנית הרו"כ, כאשר שימו לב שאם מוציאים קו מקביל לקו הצוואר, מהשיא של גל A, מקבלים את איזור ההתנגדות הנוכחי.
In the S&P500 index we see the H&S pattern, if we draw a paralel line to the neckline, from the top of wave A, we get the current resistance area.
ובגרף הויקס אנו רואים המשך ירידה לאיזור שממנו בעבר יצאו מהלכים חדים, הטווח בין 15 ל 20. שימו לב שהוא מתקרב לאותה הנקודה בה היה בחודש מאי 2008, רגע לפני שהחל גל (3) במדדים.
The VIX is collapsing towards the range where previously sharp moves started, 15-20. It is approaching the same price where it was in May 2008, right when wave (3) began.
עוד משהו מעניין בויקס, מי שזוכר את האיתות המקבל על ידי רצועות בולינגר שהשתמשתי בו בעבר, ובכן קיבלנו עוד הכנה לאיתות. תזכורת - כאשר הויקס סוגר מחוץ לרצועה מדובר ב"הכנה", וכאשר הוא חוזר פנימה מתקבל האיתות. הפעם האחרונה שזה קרה היתה ב 25 לאפריל, חמישה ימי מסחר לפני השיא. ביום שישי זה קרה שוב. חשוב לציין ששוב, גם במקרה של מאי 2008, הויקס סגר מחוץ לרצועה יומיים לפני השיא במדד הסנופי.
Another interesting thing in the VIX, if you remember the signal you receive from the bollinger bands that I've used in the past, well we have gotten another setup. A reminder - When the VIX closes outside of the bands it is the setup, and when it closes back within it we get the signal. The last time this happened was April 25, 5 trading days before the top. This past Friday it happened again. It is important to mention that again, in the case of May 2008, the VIX closed outside the bands two days before the top in the S&P.
בגרף הבא של סנופי רואים את יחס פוט/קול במהופך, מול מדד הסנופי. שימו לב שממוצע 10 ימים של היחס התהפך כל פעם שהגיע לאיזור 0.40-0.45. היחס עצמו נמצא ברמה הכי גבוהה מאז תחילת 2011. גם אם עדיין לא ברמות קודמות של שיא, זו ללא ספק גם אינה כבר רמה של תחתית אלא רחוק מכך.
Here we can see the Put/Call ratio, inverse, and the S&P. The 10 day MA reversed each time it reached 0.40-0.45. The ratio itself right now is at the highest level since early 2011. Even if not at previous top levels yet, it is undoubtedly also not a bottom level anymore but rather far from it.
בגרף יחס עולות מול יורדות ב NYSE, רואים את הסטיה הגדולה מאז חודש אוקטובר. סטיה דומה רק בכיוון ההפוך היתה בתחתית של המדדים באוקטובר. פחות ופחות מניות משתתפות בעליה וזה גם סימן לתיקון.
AD ratio of the NYSE, a huge divergence since October. Similar divergence in the other direction was at the October bottom in stocks. Less and less stocks are taking part in the rise which is another sign of a correction.
עוד דבר שממחיש את החולשה הפנימית בשוק הוא ממוצע 10 ימים של יחס מספר המניות שקובעות שיאי 52 שבועות חדשים מול שפלים חדשים. כפי שניתן לראות מאז שיא גל (A) בשנת 2010 היחס בירידה מתמדת, כאשר בסוף גל (C) היה אף נמוך יותר מאשר בשיא של אוקטובר, ואילו היום הוא אף נמוך יותר. ללא שיפור באינדיקטור זה יהיה קשה לשוק להמשיך ולסחוב.
Something else that signifies the internal weakness in the market is the 10 day MA of the New 52 wk highs/New 52 wk lows ratio. As we can see since the top of wave (A) in 2010 the ratio has declined persistently, and at the end of wave (C) was even lower than at the October high before it, and today it is lower still. Without improvement in this indicator it will be hard for the market to continue to rise.
אם נישאר עם סנופי עוד קצת, אז נגלה שגם אחוז המניות מעל ממוצע נע 10 ממשיך לרדת, ויוצר סטיה משמעותית.
Staying with the S&P a little longer, the percentage of stocks above their 10 day MA continues to decline as well, creating a significant divergence.
בגרף של הפוטסי האנגלי, רואים כמה דברים מעניינים. קודם כל התנהלות בצורת יתד, יש דמיון ברצועות הבולינגר ובמבנה הגלים, אם משווים את התיקון הזה לתיקון, שוב, של מרץ-מאי 2008. שימו לב להתנהלות מול הממוצע 200 האדום, וממוצע 10 השחור, בנוסף לכך לסטיות בהיסטוגרמה וב ROC, ולמצב קניית היתר ב RSI כאשר בשני המקרים עלה מעל 70. ירידה מתחת לקו היתד, חזרה מתחת לממוצע נע 200, וחזרה של ה RSI אל מתחת לרמת ה 70, תבשר על תום התיקון, ותחילת גל (3).
In the British FTSE chart we see a few interesting things. First is the wedge, there is a similarity between the bollinger bands and the wave structure, if we compare this correction to, again, the one of March-May 2008. Notice the behaviour above the red 200 day MA, and the black 10 day MA, and in addition the divergence in the Histogram and the ROC, and the overbought condition in the RSI which in both cases rose above 70. A decline beneath the wedge line, a move back under the 200 day MA and a return of the RSI beneath 70 will confirm an end to the correction and the start of wave (3).
הנאסדאק 100 קבע שיא חדש, גבוה יותר מהשיא של מאי 2011. נכון להיום מדובר במדד היחיד, מבין כל מדדי המדינות המפותחות, שעושה זאת. עכשיו יש שתי אפשרויות - או שמדובר בסטיה ענקית, בין המדדים, המבשרת על היפוך קרוב, כאשר מדד עם ביטא גבוהה והרבה מניות ספקולטיביות קובע שיא אחרון בעוד יתר המדדים לא, בפרץ אופטימיות אחרון. או ששאר המדדים ישחקו תופסת, וזה רומז שבסוף גם הם ילכו בעקבותיו ויפרצו את השיאים שלהם. בגלל מה שהראיתי קודם, ההנחה שלי היא שמדובר במקרה הראשון. להזכירכם, סטיות עבר משמעותיות היו למשל כאשר הדאו וסנופי קבעו שיא כל הזמנים חדש ב 2007 בעוד הנאסדאק רק תיקן חלקית את הירידה משנת 2000, הנאסדאק קבע שיא בסוף חודש אוקטובר 2007 לעומת המדדים האחרים שעשו זאת עוד קודם, הנאסדאק והנאסדאק 100 פרצו את שיא 2007 שלהם בעוד סנופי ודאו לא, רגע לפני שנקבע השיא במאי(עוד על כך ניתן לראות כאן), ועתה, כאמור, הנאסדאק 100 קבע שיא נוסף שבינתיים אפילו הנאסדאק לא מאשר. עוד נקודה חשובה היא שקו התנגדות שיוצא משיא 2007, ועובר דרך שיאי שנה שעברה, נמצא קצת מעל הרמה הנוכחית ועשוי להוות התנגדות.
NASDAQ 100 made a new high, higher than the May 2011 top. As of today it is the only index in the developed world to do so. Now there are two options - either it is a huge divergence between indices, which means we are close to a reversal, when an index with a higher beta and many speculative stocks makes a last high while the other indices don't, in a last burst of optimism. Or the other indices will play catch up, thus it implies that in the end they will follow and break above their highs. Due to what I've already shown, my opinion is that it is the first case. Significant divergences in the past occured for instance when the Dow and S&P made new all time highs in 2007 while the NASDAQ merely corrected its 2000-2002 decline, the NASDAQ topped at the end of October 2007 while the other indices did it early that month, NASDAQ and NASDAQ 100 broke above their 2007 highs while the S&P and Dow did not, a moment before the May top(see more here), and now, as I've said, NASDAQ 100 made yet another new high which so far even the NASDAQ did not confirm. Another important point is that the resistance line from the 2007 top through last year's highs is just above current levels and could provide resistance again.
בהמשך לסקירה הנרחבת שהעליתי בעבר על בועות אשראי ופיצוצן הבלתי נמנע(ניתן לקרוא אותה בשלושת החלקים כאן - חלק 1, חלק 2, חלק 3), כידוע הצמיחה הכלכלית בארה"ב נמצאת בהאטה מאז שנות ה 40 ובעיקר מאז שנות ה 70. בגרף הבא רואים את הנתונים הנומינלים, כך שגם הם עדיין עדינים מאוד. אגב, שימו לב מה קרה מאז היווצרות הפד. חוץ מלהוסיף תנודתיות, לשני הכיוונים, הפד לא תרם כלום. הצמיחה הלכאורה חזקה בשנות ה 70 היא בעיקר תוצאה של פיחות בשער הדולר, וכך גם הצמיחה של השנתיים וחצי האחרונות, שאינה קיימת בניכוי אינפלציה. אבל גם הגרף הזה מראה את הירידה היחסית בצמיחה, בדומה לשנות ה 20 של המאה הקודמת, שם היתה האטה משמעותית לעומת הצמיחה ב 20 השנים הראשונות של אותה מאה. בזמנו, תוך התעלמות ברורה ובוטה מכך והסתמכות רק על הטיסה בשוק המניות, ועליית הדאו לשיא כל הזמנים חדש, הן נקראו ה ROARING TWENTIES. ואילו בעשור-שניים האחרונים, יש מושג חדש, שנקרא "הכלכלה החדשה", שמתאר כלכלה ש"קובעי המדיניות" הצליחו להתשלט עליה, שלא תהיה קרה מדי ולא חמה מדי. כמובן שמדובר בשטויות, שכן אין דבר כזה כלכלה חדשה, והמחזוריות בשוק חזקה מכולם.
Continuing the long analysis that I've done previously on credit bubbles and their inevitable bust(you can read all 3 parts here - part 1, part 2, part 3), as we all know the growth in the US has been slowing since the 40's and especially since the 70's. In the next chart we see the nominal data, so it is still very gentle. Btw, notice what happened since the creation of the FED. Other than adding volatility, in both directions, it did not contribute anything. The seemingly strong growth of the 70's is mainly due to a decline in the dollar, and so is the growth in the last two and a half years, which is non existent when factoring out inflation. But even this chart shows the relative slowing of growth, similar to the 1920's, where there was a significantly slower growth than the previous 20 years. At the time, while ignoring this fact and only relying on the rise in the stock market and the new all time high of the Dow, they were called the "Roaring Twenties". While in the last couple of decades, there is a new definition, "the new economy", which depicts an economy that "policy makers" found a way to control and make not too hot and not too cold. Of course this is balony, as there is no such thing as a new economy, and the market cycles are stronger than everything.
אם נסתכל על מה שקורה ב 20 השנים האחרונות לעומת 20 השנים שקדמו, ניתן לראות ששוב, למרות טיסה בשוק המניות, ושיא כל הזמנים חדש בדאו, הצמיחה האטה. התקופה הראשונה קדמה לשפל הגדול, וגם התקופה הנוכחית קודמת לשפל, אף יותר גדול. למרות הנסיונות להשחיט את המטבע, הממשל והפד לא הצליחו להביא לצמיחה שקולה לשנות ה 70 אפילו נומינלית. הרקבון גדול מכדי לכסות עליו, אפילו עם נסיונות מסיביים ליצור אינפלציה, שיא בחוב הציבורי והעברת אחריות מחוב פרטי לידי משלמי המסים שאין לה תקדים. כך בדיוק נראית דיפלציה.
If we take a look at what's happened in the last 20 years compared to the 20 years before it, we can see that again, despite a rise in the market and a new all time high in the Dow, growth has slowed. The first period preceeded the great depression, and the current one is preceeding another depression, maybe even bigger. Despite the attempts to devalue the dollar, the government and the FED could not bring growth to the same levels as the 70's even nominally. The rot is too big to cover up, even with massive attempts to create inflation, record public dept and unprecedented transferring of responsibility over private debt into the tax payer's hands. This is what deflation looks like.
את הגרף הבא אי אפשר להסתיר, כי הוא לא דולרים אלא רק מספרים. הוא מראה שהעבודות במגזר היצרני נחתכו כמעט בחצי מאז 1979. כאשר לוקחים בחשבון גם את צמיחת האוכלוסיה, מדובר ביותר מחצי. הירידה לא חמורה כמו זו של הדאו המתומחר בזהב(87%), אם כי ניתן לראות נקודות דמיון כמו השיאים הנמוכים יותר בעשור האחרון. היתה התרחבות במשרות במגזר השירותים, בעיקר פיננסיים, ובממשלה. אבל כלכלה לא יכולה לחיות על שירותים, אם אין מי שייצר וכולם רק מספקים שירותים אחד לשני כולם היו מתים. הייצור מייצר רווחה אמיתית ושומר על אנשים בחיים. רבות דיברתי על כך שהשיא האמיתי נקבע בשנת 2000(השיא במדד הדאו בזהב, שפל ברמת האבטלה וכו), וגרף זה גם כן תומך בכך. אפשר גם לראות שמאז שנת 2000 מקבלי תלושי האוכל גדלו משמעותית, ולא עצרו גם בשנתיים האחרונות. את זה אי אפשר להחביא מאחורי אינפלציה.
The next chart can not be hidden, as it is not dollars but just numbers. It shows that manufacturing jobs have been cut by almost half since 1979. Taking into account the growth of the population, we are talking more than half. It is not a severe as the 87% decline in the Dow/Gold ratio, although similarities exist such as the lower lows in the last decade. There was an expansion in services, especially financial services, and government. But an economy can not live on services, if there is no one to produce anything and everyone just gives services to each other everyone would be dead. Production creates real wealth and keeps people alive. I have spoken alot that the real top was made in 2000(Dow/Gold, unemployment bottom, etc), and this chart supports it. We can also see that since 2000 food stamp receipients have risen significantly, and have not stopped in the last couple of years. This can not be hidden behind inflation.
בנוסף, עוד מיתוס שהגרף הזה מנפץ, הוא שפעולות של הממשלה, כמו גם המלחמה, הביאו ליציאה מהשפל הגדול. מי שעוקב אחריי יודע שדעתי היא שהתכווצות, כמו גם צמיחה, כמו גם מלחמה, לא מביאים אחד לשני אלא כולם הם תוצאה של מצב רוח חברתי של אותה התקופה. ניתן לראות שהמפנה במשרות החל מעט לפני ההצטרפות של ארה"ב למלחמה וייצור כלי המלחמה הרבים. דבר זה ללא ספק תרם עוד 4 מיליון משרות, אך שימו לב ש 4 מיליון משרות נוספוץ נוצרו עוד קודם לכן. עוד דבר שמצב הרוח החברתי הקדים הוא את סוף המלחמה, כאשר שימו לב שכבר בסוף 1943 מספר המשרות הגיע לשיא, והחל לרדת משם. בנוסף שימו לב לקורלציה מסויימת שהיתה לנתון זה עם מדד הדאו, עד......ניחשתם נכון, סוף שנות ה 70. אז חל הניתוק בשלב הדיס-אינפלציה, שהוביל אותנו לשלב הדיפלציה של היום. מוקפות בעיגול הנקודות הדומות, כאשר הדשדוש של שנות ה 60 וה 70 נראה בבירור(עיגול גדול). משם מספר המשרות החל לרדת אבל הדאו טס.
In addition, another myth that this chart busts, is that government actions, as well as the war, led to the end of the depression. If you follow me you know that my opinion is that contractions, as well as expansions, as well as wars, to not cause one another but rather are all a result of the social mood of the time. We can see that the turn in jobs began a little before the US joined the war and the manufacturing of many weapons. This undoubtedly contributed 4 million more jobs, but notice that 4 million other jobs were created before. Aother thing social mood preceeded was the end of the war, where by the end of 1943 the number of jobs peaked, and began declining. Also notice the correlation between the number of jobs and the Dow, till.....you guessed it, the end of the 70's. Then the Dis-inflationist detatchment began, which lead us to the deflation period of today. Circled are the points of similarity, with the sideways move of the 60's and 70's clearly showing in the big circle. From there on, the number of jobs declined but the Dow skyrocketed.
גם את העובדה שהתחלות בניה חזרו לרמה של 1922 לא ניתן להסתיר. וזאת למרות שפי 3 אנשים חיים היום בארה"ב מאשר אז. כך שהתחלות בניה לנפש חזרו לרמתן מהמאה ה 19. פעם אחר פעם, מספר בנקאים נפגשו עם אנשי קונגרס ועשו עסקות שגרמו ליצירת גופים מסובסדים על ידי הממשל ועוצבו כך שיעשירו מלווים מוגנים וייצרו תרומות לקמפיינים ומשרות "ייעוץ" אשר הכניסו כסף רב לפוליטיקאים. על ידי הבטחת ארוחה חינם למצביעים תוך אמירה שהחוקים החדשים יתנו ליותר אנשים להשיג את החלום האמריקאי:"עכשיו, גם אתה, יכול לקנות בית!". היו מספיק בנקים עוד קודם לאותם חוקים, והם אפילו הלוו כסף בשביל לקנות בתים. אבל הם גם ציפו שישלמו להם חזרה. הגופים החדשים של הממשל לא היו צריכים לדאוג לכך. זאת היתה עסקה מעולה - למלווים - שהתעשרו על גב אותם גופים, כל שהיו צריכים לעשות זה לסחוט את המערכת עד שתתפוצץ. כאשר תתפוצץ - משלמי המסים ישלמו על ההפסדים. וזה בדיוק מה שקרה.
Another fact that cannot be hidden is that housing starts are back to 1922 levels. This is despite there being 3 times more people today in the US. So housing starts per capita are actually back at 19's century levels. Time after time, some bankers met congressmen and made deals that created government backed bodies that were designed to make their protected lenders rich and create campaign donations and high paying "consulting jobs" for politicians. By promising a free lunch to voters saying that the new laws will give more people the chance to achieve the American Dream:"Now, you too, can buy a house!". There were enough banks before these laws, and they even lended for people to buy houses. But they also expected to get paid back. The new bodies did not have to worry about that. It was a great deal - for the lenders who became rich on the back's of those bodies, all they needed to do was suck the system dry till it blew up. When it does - Taxpayers will pay for the losses. And that's exactly what happened.
בניית הבתים לא תתאושש עד שהמחירים לא יחזרו לעלות, אבל אפילו הנסיונות לרי-פלציה על ידי הפד, צמיחה אדירה בחוב הממשלתי, שנתיים וחצי של התאוששות ועליה של 100% בסנופי לא הצליחו להזיז את המחירים. לפניכם גם המחיר הנומינלי ומתחתיו המחיר הריאלי של הבתים בארה"ב. מבחינה ריאלית, המחירים היום נמוכים יותר מאשר ב 2009. מבחינת הטווח הארוך המחירים נשארו בין 66 ל 123 עד 1997. אח"כ הם עלו כמו טיל במשך 9 שנים רצופות. מדוע זה קרה? "מניית" הבתים היתה עוד "מתנה" מהממשלה. הממשל ניסה לדחוף את גופי האשראי שהורידו את סטנדרט ההלוואות, מכיוון שהממשל נתן הנחות במס לאנשים שלקחו על עצמם משכנתא, המחירים עלו בקצב מהיר יותר מקצב האינפלציה(שוב, מדובר במחירים הריאליים). ואז התחילו להתייחס לדיור בתור השקעה וצצו אין ספור ערוצים בטלוויזיה בארה"ב שזו כל מטרתם. אנשים התלהבו כ"כ מבתים שהם ניצלו את זמינות האשראי וקנו עוד מהם: בית ראשון, בית שני, בית שלישי, בית חוף, הכל. אנשים חשבו שהמחירים יעלו לנצח. מזכיר קצת את המצב היום בארץ.
Housing starts will not recover until house prices do. But despite the re-flation attempts by the FED, huge growth in government debt, two and a half years of recovery and a 100% rise in the S&P prices did not budge. Here is the nominal and under it the real house prices. In real terms, prices today are much lower than 2009. In the long term, prices were between 66 and 123 till 1997. Then they shot straight up for 9 years in a row. Why did this happen? The house mania was another gift from government. The government tried to push the credit bodies which lowered lending standards, since the government gave tax breaks to people who took upon mortgages, prices rose in a faster rate than the rate of inflation. (Again, we are talking REAL prices). Then they began treating houses as an investment and countless new TV channels to do with housing emerged. People loved houses so much that they took advantage of the credit availability and bought more of them: First house, second house, third house, beach house, everything. People thought prices would go up forever.
אבל מחירים אמיתיים לא עולים לאורך זמן. המחירים היום חזרו לטווח שהם שהו בו במשך 200 שנים. אבל מי שנתפס למנייה הרוס. בתים הם בתים. הם לא השקעה.
But real house prices do not go up forever. Prices today are back at the range that they have been in for 200 years. But whoever was caught in the mania is devastated. Houses are houses. They are not an investment.
ארה"ב הצליחה מעולה מבחינה כלכלית, מ 1780 עד 1913. זה היה תור הזהב של צמיחה כלכלית היסטורית וצבירת עושר אמיתי. אבל ב 1913 הכל השתנה. אז הקונגרס יצר את מס הכנסה הפדרלי והבנק המרכזי. כאן אנו רואים את אחת התוצאות של הרעיון ההרסני שלקח כסף מהכיסים של אנשים אל הממשלה. מדובר באחוז המסים מהצמיחה. ניתן לראות שהאחוז עבר את ה 5% רק בזמן מלחמת האזרחים. עתה, אנו נמצאים בין 15% ל 20%. פתאום יכלו להרשות לעצמם עוד מלחמות. עוד מתנה מהממשלה היא אינפלציה. המחיר הריאלי של הנפט ירד מ 1859 עד 1913, כאשר הטכנולוגיות השתפרו. הם המשיכו להשתפר מאז, אז מחיר הנפט אמור להיות אף נמוך יותר. אבל במקום זה הוא עולה. למה זה קורה? יצירת הפד, והדה-מוניטיזציה של הזהב בשנת 1933, נראים היטב על הגרף כנקודות השיגור ששיגרו את הנפט אל הסטרטוספורה. בגרף אנו רואים את המחיר הנומינלי, ולכן שימו לב שבתקופת האינפלציה הגדולה המחיר הנומינלי עלה, למרות שהמחיר הריאלי היה נמוך יותר מזה של 1920. אינפלציית האשראי הגדולה אי פעם עומדת להפוך לקריסה הדיפלציונית הגדולה אי פעם. כאשר היא תקרה, הפוליטיקאים יחפשו להאשים את כולם מלבד עצמם. אל תשכחו לבחור...
Economically speaking the US did spectacularly between 1780 and 1913. It was the golden age of record economic growth and real wealth accumulation. But in 1913 everything changed. Then Congress created income tax and the central bank. Here we can see one of the results of the disastrous idea which took money from people's pockets to the government. This is the percentage of taxes out of the growth. As you can see it only went past 5% during the civil war. Now, we are between 15% and 20%. Suddenly they could afford more wars. Another gift from government is inflation. The real price of oil declined from 1859 to 1913, as technology improved. They kept improving it since, so the price should be even lower today. But it keeps rising instead. Why? The creation of the FED and the demonitization of Gold in 1933, stand out on the chart as the two points that made Oil shoot up into the stratosphere. In the chart we see the nominal price, so notice that during the big inflationary period prices rose despite the real price being lower than that of 1920. The greatest credit inflation ever is about to resolve into the greatest deflationary crash ever. When it does, politicians will look to blame everyone but themselves. Don't forget to vote...
משקיעים פחדו מאינפלציה בשנות ה 70 ולכן דרשו 16% על אג"ח ארה"ב. אם הפד היה יוצר אינפלציה מסיבית היום, הם היו דורשים אותו הדבר. אבל בינתיים הפד הצליח רק להחליף חוב רע בכסף חדש, כך שסך הכסף והחוב ירד רק במעט במקום בהרבה. לכן הריביות על אג"חים כ"כ נמוכות. הממשל יצר חמש מתוך שש הגופים שציינתי למעלה במהלך זמנים קשים כאשר מצב הרוח החברתי היה שלילי. עד סוף 1913, השוק היה דובי במשך 8 שנים. ב 1932 השוק היה בשפל היסטורי. השפל הגדול היה גרוע במיוחר ב 1933. מיתון עמוק היה ב 1938. עוד מיתון היה ב 1970. פחד גורם לאנשים לדרוש מהממשלה לעשות משהו, והם בד"כ שמחים להגיב במשהו שיהיה לתועלתם(דו"ח טרכטנברג, מישהו?).
Investors were worried about inflation in the 70's and thus requested 16% for US bonds. If the FED had created massive inflation today, they would request the same. But so far the FED has only succeeded in replacing bad debt with new money, so the sum total of debt and money has only declined a little instead of alot. This is why interest rates are so low. The government created 5 of the 6 entities above during hard times when social mood was negative. By the end of 1913, the market was bearish for 8 years. In 1932 the market was at a historic low. The great depression was the worst in 1933. A deep recession occured in 1938. Another recession occured in 1970. Fear makes people demand the government do something, and it is happy to respond with something beneficial to them.
In the past I've already shown the connection between peace talks and deals, as well as wars, and the market's strcuture. When the market is close to a bottom people wage wars. This connection exists neatly also in upward corrections, especially second waves. As we've discussed in the past, second waves give re create the good feelings at the top, and even better in many cases, optimism is greater, people are willing to take on more risk(not only in the markets), everyone is certain that the indices are rising to a new high, data in many cases is even better than at the top, and still once the correction is over the market goes back to declining. One of the strongest signs that TA25 was close to end its wave B correction in 2008 was the renewal of peace talks with Syria at the time. Notice that it was announced in May, a month before the index topped and began collapsing(it is important to note that most indices around the world made their tops that same month).
היום מבחינת מבנה הגלים אנו בגל המקביל במרבית המדדים בעולם, והנה התבשרנו לא מזמן על חידוש שיחות השלום עם הפלסטינים. אז צר לי להיות מבשר רעות, אבל אם המבנה כפי שאני מבין אותו הוא נכון, אזי חידוש השיחות מהווה אישור ל"הרגשה הטובה" שקיימת היום, הרגשה שמגיעה בשיא. מייד לאחר שהשוק חזר לרדת בשנת 2008 התמסמסו השיחות, ולכן אני מעריך שגם במקרה הנוכחי יקרה אותו הדבר. שימו לב גם לשיחות הקירבה שהודיעו עליהן בחודש אפריל 2010, בדיוק כאשר המעוף קבע עוד שיא. עוד נתון מעניין הוא שבשני המקרים המחיר עלה בצורה איטית ומדשדשת בתוך יתד דובי(קווים ירוקים), ששבירת היתד אישרה שהמהלך העולה, ויחד איתו השיחות, מגיעים לקיצם.
Today, as far as the wave structure is concerned we are in the equivalent wave in most indices around the world, and here not long ago we heard about the renewal of peace talks with Palestinians. I hate to be the bearer of bad news but if the structure as I understand it is right, then the renewal of talks is confirming the "good feelings" of today, a feeling that comes at a top. Right after the market went back down in 2008 the talks dissipated, thus I assume that in this case the same will happen. Notice also the talks that were announced in April 2012, right when the index made another high. Another interesting detail is that in both cases the price rose slowly within a bearish wedge(green lines), a break of which confirmed the end of the correction, and along with it, the talks.
בגרף סנופי רואים את תבנית הרו"כ, כאשר שימו לב שאם מוציאים קו מקביל לקו הצוואר, מהשיא של גל A, מקבלים את איזור ההתנגדות הנוכחי.
In the S&P500 index we see the H&S pattern, if we draw a paralel line to the neckline, from the top of wave A, we get the current resistance area.
ובגרף הויקס אנו רואים המשך ירידה לאיזור שממנו בעבר יצאו מהלכים חדים, הטווח בין 15 ל 20. שימו לב שהוא מתקרב לאותה הנקודה בה היה בחודש מאי 2008, רגע לפני שהחל גל (3) במדדים.
The VIX is collapsing towards the range where previously sharp moves started, 15-20. It is approaching the same price where it was in May 2008, right when wave (3) began.
עוד משהו מעניין בויקס, מי שזוכר את האיתות המקבל על ידי רצועות בולינגר שהשתמשתי בו בעבר, ובכן קיבלנו עוד הכנה לאיתות. תזכורת - כאשר הויקס סוגר מחוץ לרצועה מדובר ב"הכנה", וכאשר הוא חוזר פנימה מתקבל האיתות. הפעם האחרונה שזה קרה היתה ב 25 לאפריל, חמישה ימי מסחר לפני השיא. ביום שישי זה קרה שוב. חשוב לציין ששוב, גם במקרה של מאי 2008, הויקס סגר מחוץ לרצועה יומיים לפני השיא במדד הסנופי.
Another interesting thing in the VIX, if you remember the signal you receive from the bollinger bands that I've used in the past, well we have gotten another setup. A reminder - When the VIX closes outside of the bands it is the setup, and when it closes back within it we get the signal. The last time this happened was April 25, 5 trading days before the top. This past Friday it happened again. It is important to mention that again, in the case of May 2008, the VIX closed outside the bands two days before the top in the S&P.
בגרף הבא של סנופי רואים את יחס פוט/קול במהופך, מול מדד הסנופי. שימו לב שממוצע 10 ימים של היחס התהפך כל פעם שהגיע לאיזור 0.40-0.45. היחס עצמו נמצא ברמה הכי גבוהה מאז תחילת 2011. גם אם עדיין לא ברמות קודמות של שיא, זו ללא ספק גם אינה כבר רמה של תחתית אלא רחוק מכך.
Here we can see the Put/Call ratio, inverse, and the S&P. The 10 day MA reversed each time it reached 0.40-0.45. The ratio itself right now is at the highest level since early 2011. Even if not at previous top levels yet, it is undoubtedly also not a bottom level anymore but rather far from it.
בגרף יחס עולות מול יורדות ב NYSE, רואים את הסטיה הגדולה מאז חודש אוקטובר. סטיה דומה רק בכיוון ההפוך היתה בתחתית של המדדים באוקטובר. פחות ופחות מניות משתתפות בעליה וזה גם סימן לתיקון.
AD ratio of the NYSE, a huge divergence since October. Similar divergence in the other direction was at the October bottom in stocks. Less and less stocks are taking part in the rise which is another sign of a correction.
עוד דבר שממחיש את החולשה הפנימית בשוק הוא ממוצע 10 ימים של יחס מספר המניות שקובעות שיאי 52 שבועות חדשים מול שפלים חדשים. כפי שניתן לראות מאז שיא גל (A) בשנת 2010 היחס בירידה מתמדת, כאשר בסוף גל (C) היה אף נמוך יותר מאשר בשיא של אוקטובר, ואילו היום הוא אף נמוך יותר. ללא שיפור באינדיקטור זה יהיה קשה לשוק להמשיך ולסחוב.
Something else that signifies the internal weakness in the market is the 10 day MA of the New 52 wk highs/New 52 wk lows ratio. As we can see since the top of wave (A) in 2010 the ratio has declined persistently, and at the end of wave (C) was even lower than at the October high before it, and today it is lower still. Without improvement in this indicator it will be hard for the market to continue to rise.
אם נישאר עם סנופי עוד קצת, אז נגלה שגם אחוז המניות מעל ממוצע נע 10 ממשיך לרדת, ויוצר סטיה משמעותית.
Staying with the S&P a little longer, the percentage of stocks above their 10 day MA continues to decline as well, creating a significant divergence.
בגרף של הפוטסי האנגלי, רואים כמה דברים מעניינים. קודם כל התנהלות בצורת יתד, יש דמיון ברצועות הבולינגר ובמבנה הגלים, אם משווים את התיקון הזה לתיקון, שוב, של מרץ-מאי 2008. שימו לב להתנהלות מול הממוצע 200 האדום, וממוצע 10 השחור, בנוסף לכך לסטיות בהיסטוגרמה וב ROC, ולמצב קניית היתר ב RSI כאשר בשני המקרים עלה מעל 70. ירידה מתחת לקו היתד, חזרה מתחת לממוצע נע 200, וחזרה של ה RSI אל מתחת לרמת ה 70, תבשר על תום התיקון, ותחילת גל (3).
In the British FTSE chart we see a few interesting things. First is the wedge, there is a similarity between the bollinger bands and the wave structure, if we compare this correction to, again, the one of March-May 2008. Notice the behaviour above the red 200 day MA, and the black 10 day MA, and in addition the divergence in the Histogram and the ROC, and the overbought condition in the RSI which in both cases rose above 70. A decline beneath the wedge line, a move back under the 200 day MA and a return of the RSI beneath 70 will confirm an end to the correction and the start of wave (3).
הנאסדאק 100 קבע שיא חדש, גבוה יותר מהשיא של מאי 2011. נכון להיום מדובר במדד היחיד, מבין כל מדדי המדינות המפותחות, שעושה זאת. עכשיו יש שתי אפשרויות - או שמדובר בסטיה ענקית, בין המדדים, המבשרת על היפוך קרוב, כאשר מדד עם ביטא גבוהה והרבה מניות ספקולטיביות קובע שיא אחרון בעוד יתר המדדים לא, בפרץ אופטימיות אחרון. או ששאר המדדים ישחקו תופסת, וזה רומז שבסוף גם הם ילכו בעקבותיו ויפרצו את השיאים שלהם. בגלל מה שהראיתי קודם, ההנחה שלי היא שמדובר במקרה הראשון. להזכירכם, סטיות עבר משמעותיות היו למשל כאשר הדאו וסנופי קבעו שיא כל הזמנים חדש ב 2007 בעוד הנאסדאק רק תיקן חלקית את הירידה משנת 2000, הנאסדאק קבע שיא בסוף חודש אוקטובר 2007 לעומת המדדים האחרים שעשו זאת עוד קודם, הנאסדאק והנאסדאק 100 פרצו את שיא 2007 שלהם בעוד סנופי ודאו לא, רגע לפני שנקבע השיא במאי(עוד על כך ניתן לראות כאן), ועתה, כאמור, הנאסדאק 100 קבע שיא נוסף שבינתיים אפילו הנאסדאק לא מאשר. עוד נקודה חשובה היא שקו התנגדות שיוצא משיא 2007, ועובר דרך שיאי שנה שעברה, נמצא קצת מעל הרמה הנוכחית ועשוי להוות התנגדות.
NASDAQ 100 made a new high, higher than the May 2011 top. As of today it is the only index in the developed world to do so. Now there are two options - either it is a huge divergence between indices, which means we are close to a reversal, when an index with a higher beta and many speculative stocks makes a last high while the other indices don't, in a last burst of optimism. Or the other indices will play catch up, thus it implies that in the end they will follow and break above their highs. Due to what I've already shown, my opinion is that it is the first case. Significant divergences in the past occured for instance when the Dow and S&P made new all time highs in 2007 while the NASDAQ merely corrected its 2000-2002 decline, the NASDAQ topped at the end of October 2007 while the other indices did it early that month, NASDAQ and NASDAQ 100 broke above their 2007 highs while the S&P and Dow did not, a moment before the May top(see more here), and now, as I've said, NASDAQ 100 made yet another new high which so far even the NASDAQ did not confirm. Another important point is that the resistance line from the 2007 top through last year's highs is just above current levels and could provide resistance again.
בהמשך לסקירה הנרחבת שהעליתי בעבר על בועות אשראי ופיצוצן הבלתי נמנע(ניתן לקרוא אותה בשלושת החלקים כאן - חלק 1, חלק 2, חלק 3), כידוע הצמיחה הכלכלית בארה"ב נמצאת בהאטה מאז שנות ה 40 ובעיקר מאז שנות ה 70. בגרף הבא רואים את הנתונים הנומינלים, כך שגם הם עדיין עדינים מאוד. אגב, שימו לב מה קרה מאז היווצרות הפד. חוץ מלהוסיף תנודתיות, לשני הכיוונים, הפד לא תרם כלום. הצמיחה הלכאורה חזקה בשנות ה 70 היא בעיקר תוצאה של פיחות בשער הדולר, וכך גם הצמיחה של השנתיים וחצי האחרונות, שאינה קיימת בניכוי אינפלציה. אבל גם הגרף הזה מראה את הירידה היחסית בצמיחה, בדומה לשנות ה 20 של המאה הקודמת, שם היתה האטה משמעותית לעומת הצמיחה ב 20 השנים הראשונות של אותה מאה. בזמנו, תוך התעלמות ברורה ובוטה מכך והסתמכות רק על הטיסה בשוק המניות, ועליית הדאו לשיא כל הזמנים חדש, הן נקראו ה ROARING TWENTIES. ואילו בעשור-שניים האחרונים, יש מושג חדש, שנקרא "הכלכלה החדשה", שמתאר כלכלה ש"קובעי המדיניות" הצליחו להתשלט עליה, שלא תהיה קרה מדי ולא חמה מדי. כמובן שמדובר בשטויות, שכן אין דבר כזה כלכלה חדשה, והמחזוריות בשוק חזקה מכולם.
Continuing the long analysis that I've done previously on credit bubbles and their inevitable bust(you can read all 3 parts here - part 1, part 2, part 3), as we all know the growth in the US has been slowing since the 40's and especially since the 70's. In the next chart we see the nominal data, so it is still very gentle. Btw, notice what happened since the creation of the FED. Other than adding volatility, in both directions, it did not contribute anything. The seemingly strong growth of the 70's is mainly due to a decline in the dollar, and so is the growth in the last two and a half years, which is non existent when factoring out inflation. But even this chart shows the relative slowing of growth, similar to the 1920's, where there was a significantly slower growth than the previous 20 years. At the time, while ignoring this fact and only relying on the rise in the stock market and the new all time high of the Dow, they were called the "Roaring Twenties". While in the last couple of decades, there is a new definition, "the new economy", which depicts an economy that "policy makers" found a way to control and make not too hot and not too cold. Of course this is balony, as there is no such thing as a new economy, and the market cycles are stronger than everything.
אם נסתכל על מה שקורה ב 20 השנים האחרונות לעומת 20 השנים שקדמו, ניתן לראות ששוב, למרות טיסה בשוק המניות, ושיא כל הזמנים חדש בדאו, הצמיחה האטה. התקופה הראשונה קדמה לשפל הגדול, וגם התקופה הנוכחית קודמת לשפל, אף יותר גדול. למרות הנסיונות להשחיט את המטבע, הממשל והפד לא הצליחו להביא לצמיחה שקולה לשנות ה 70 אפילו נומינלית. הרקבון גדול מכדי לכסות עליו, אפילו עם נסיונות מסיביים ליצור אינפלציה, שיא בחוב הציבורי והעברת אחריות מחוב פרטי לידי משלמי המסים שאין לה תקדים. כך בדיוק נראית דיפלציה.
If we take a look at what's happened in the last 20 years compared to the 20 years before it, we can see that again, despite a rise in the market and a new all time high in the Dow, growth has slowed. The first period preceeded the great depression, and the current one is preceeding another depression, maybe even bigger. Despite the attempts to devalue the dollar, the government and the FED could not bring growth to the same levels as the 70's even nominally. The rot is too big to cover up, even with massive attempts to create inflation, record public dept and unprecedented transferring of responsibility over private debt into the tax payer's hands. This is what deflation looks like.
את הגרף הבא אי אפשר להסתיר, כי הוא לא דולרים אלא רק מספרים. הוא מראה שהעבודות במגזר היצרני נחתכו כמעט בחצי מאז 1979. כאשר לוקחים בחשבון גם את צמיחת האוכלוסיה, מדובר ביותר מחצי. הירידה לא חמורה כמו זו של הדאו המתומחר בזהב(87%), אם כי ניתן לראות נקודות דמיון כמו השיאים הנמוכים יותר בעשור האחרון. היתה התרחבות במשרות במגזר השירותים, בעיקר פיננסיים, ובממשלה. אבל כלכלה לא יכולה לחיות על שירותים, אם אין מי שייצר וכולם רק מספקים שירותים אחד לשני כולם היו מתים. הייצור מייצר רווחה אמיתית ושומר על אנשים בחיים. רבות דיברתי על כך שהשיא האמיתי נקבע בשנת 2000(השיא במדד הדאו בזהב, שפל ברמת האבטלה וכו), וגרף זה גם כן תומך בכך. אפשר גם לראות שמאז שנת 2000 מקבלי תלושי האוכל גדלו משמעותית, ולא עצרו גם בשנתיים האחרונות. את זה אי אפשר להחביא מאחורי אינפלציה.
The next chart can not be hidden, as it is not dollars but just numbers. It shows that manufacturing jobs have been cut by almost half since 1979. Taking into account the growth of the population, we are talking more than half. It is not a severe as the 87% decline in the Dow/Gold ratio, although similarities exist such as the lower lows in the last decade. There was an expansion in services, especially financial services, and government. But an economy can not live on services, if there is no one to produce anything and everyone just gives services to each other everyone would be dead. Production creates real wealth and keeps people alive. I have spoken alot that the real top was made in 2000(Dow/Gold, unemployment bottom, etc), and this chart supports it. We can also see that since 2000 food stamp receipients have risen significantly, and have not stopped in the last couple of years. This can not be hidden behind inflation.
בנוסף, עוד מיתוס שהגרף הזה מנפץ, הוא שפעולות של הממשלה, כמו גם המלחמה, הביאו ליציאה מהשפל הגדול. מי שעוקב אחריי יודע שדעתי היא שהתכווצות, כמו גם צמיחה, כמו גם מלחמה, לא מביאים אחד לשני אלא כולם הם תוצאה של מצב רוח חברתי של אותה התקופה. ניתן לראות שהמפנה במשרות החל מעט לפני ההצטרפות של ארה"ב למלחמה וייצור כלי המלחמה הרבים. דבר זה ללא ספק תרם עוד 4 מיליון משרות, אך שימו לב ש 4 מיליון משרות נוספוץ נוצרו עוד קודם לכן. עוד דבר שמצב הרוח החברתי הקדים הוא את סוף המלחמה, כאשר שימו לב שכבר בסוף 1943 מספר המשרות הגיע לשיא, והחל לרדת משם. בנוסף שימו לב לקורלציה מסויימת שהיתה לנתון זה עם מדד הדאו, עד......ניחשתם נכון, סוף שנות ה 70. אז חל הניתוק בשלב הדיס-אינפלציה, שהוביל אותנו לשלב הדיפלציה של היום. מוקפות בעיגול הנקודות הדומות, כאשר הדשדוש של שנות ה 60 וה 70 נראה בבירור(עיגול גדול). משם מספר המשרות החל לרדת אבל הדאו טס.
In addition, another myth that this chart busts, is that government actions, as well as the war, led to the end of the depression. If you follow me you know that my opinion is that contractions, as well as expansions, as well as wars, to not cause one another but rather are all a result of the social mood of the time. We can see that the turn in jobs began a little before the US joined the war and the manufacturing of many weapons. This undoubtedly contributed 4 million more jobs, but notice that 4 million other jobs were created before. Aother thing social mood preceeded was the end of the war, where by the end of 1943 the number of jobs peaked, and began declining. Also notice the correlation between the number of jobs and the Dow, till.....you guessed it, the end of the 70's. Then the Dis-inflationist detatchment began, which lead us to the deflation period of today. Circled are the points of similarity, with the sideways move of the 60's and 70's clearly showing in the big circle. From there on, the number of jobs declined but the Dow skyrocketed.
גם את העובדה שהתחלות בניה חזרו לרמה של 1922 לא ניתן להסתיר. וזאת למרות שפי 3 אנשים חיים היום בארה"ב מאשר אז. כך שהתחלות בניה לנפש חזרו לרמתן מהמאה ה 19. פעם אחר פעם, מספר בנקאים נפגשו עם אנשי קונגרס ועשו עסקות שגרמו ליצירת גופים מסובסדים על ידי הממשל ועוצבו כך שיעשירו מלווים מוגנים וייצרו תרומות לקמפיינים ומשרות "ייעוץ" אשר הכניסו כסף רב לפוליטיקאים. על ידי הבטחת ארוחה חינם למצביעים תוך אמירה שהחוקים החדשים יתנו ליותר אנשים להשיג את החלום האמריקאי:"עכשיו, גם אתה, יכול לקנות בית!". היו מספיק בנקים עוד קודם לאותם חוקים, והם אפילו הלוו כסף בשביל לקנות בתים. אבל הם גם ציפו שישלמו להם חזרה. הגופים החדשים של הממשל לא היו צריכים לדאוג לכך. זאת היתה עסקה מעולה - למלווים - שהתעשרו על גב אותם גופים, כל שהיו צריכים לעשות זה לסחוט את המערכת עד שתתפוצץ. כאשר תתפוצץ - משלמי המסים ישלמו על ההפסדים. וזה בדיוק מה שקרה.
Another fact that cannot be hidden is that housing starts are back to 1922 levels. This is despite there being 3 times more people today in the US. So housing starts per capita are actually back at 19's century levels. Time after time, some bankers met congressmen and made deals that created government backed bodies that were designed to make their protected lenders rich and create campaign donations and high paying "consulting jobs" for politicians. By promising a free lunch to voters saying that the new laws will give more people the chance to achieve the American Dream:"Now, you too, can buy a house!". There were enough banks before these laws, and they even lended for people to buy houses. But they also expected to get paid back. The new bodies did not have to worry about that. It was a great deal - for the lenders who became rich on the back's of those bodies, all they needed to do was suck the system dry till it blew up. When it does - Taxpayers will pay for the losses. And that's exactly what happened.
בניית הבתים לא תתאושש עד שהמחירים לא יחזרו לעלות, אבל אפילו הנסיונות לרי-פלציה על ידי הפד, צמיחה אדירה בחוב הממשלתי, שנתיים וחצי של התאוששות ועליה של 100% בסנופי לא הצליחו להזיז את המחירים. לפניכם גם המחיר הנומינלי ומתחתיו המחיר הריאלי של הבתים בארה"ב. מבחינה ריאלית, המחירים היום נמוכים יותר מאשר ב 2009. מבחינת הטווח הארוך המחירים נשארו בין 66 ל 123 עד 1997. אח"כ הם עלו כמו טיל במשך 9 שנים רצופות. מדוע זה קרה? "מניית" הבתים היתה עוד "מתנה" מהממשלה. הממשל ניסה לדחוף את גופי האשראי שהורידו את סטנדרט ההלוואות, מכיוון שהממשל נתן הנחות במס לאנשים שלקחו על עצמם משכנתא, המחירים עלו בקצב מהיר יותר מקצב האינפלציה(שוב, מדובר במחירים הריאליים). ואז התחילו להתייחס לדיור בתור השקעה וצצו אין ספור ערוצים בטלוויזיה בארה"ב שזו כל מטרתם. אנשים התלהבו כ"כ מבתים שהם ניצלו את זמינות האשראי וקנו עוד מהם: בית ראשון, בית שני, בית שלישי, בית חוף, הכל. אנשים חשבו שהמחירים יעלו לנצח. מזכיר קצת את המצב היום בארץ.
Housing starts will not recover until house prices do. But despite the re-flation attempts by the FED, huge growth in government debt, two and a half years of recovery and a 100% rise in the S&P prices did not budge. Here is the nominal and under it the real house prices. In real terms, prices today are much lower than 2009. In the long term, prices were between 66 and 123 till 1997. Then they shot straight up for 9 years in a row. Why did this happen? The house mania was another gift from government. The government tried to push the credit bodies which lowered lending standards, since the government gave tax breaks to people who took upon mortgages, prices rose in a faster rate than the rate of inflation. (Again, we are talking REAL prices). Then they began treating houses as an investment and countless new TV channels to do with housing emerged. People loved houses so much that they took advantage of the credit availability and bought more of them: First house, second house, third house, beach house, everything. People thought prices would go up forever.
אבל מחירים אמיתיים לא עולים לאורך זמן. המחירים היום חזרו לטווח שהם שהו בו במשך 200 שנים. אבל מי שנתפס למנייה הרוס. בתים הם בתים. הם לא השקעה.
But real house prices do not go up forever. Prices today are back at the range that they have been in for 200 years. But whoever was caught in the mania is devastated. Houses are houses. They are not an investment.
ארה"ב הצליחה מעולה מבחינה כלכלית, מ 1780 עד 1913. זה היה תור הזהב של צמיחה כלכלית היסטורית וצבירת עושר אמיתי. אבל ב 1913 הכל השתנה. אז הקונגרס יצר את מס הכנסה הפדרלי והבנק המרכזי. כאן אנו רואים את אחת התוצאות של הרעיון ההרסני שלקח כסף מהכיסים של אנשים אל הממשלה. מדובר באחוז המסים מהצמיחה. ניתן לראות שהאחוז עבר את ה 5% רק בזמן מלחמת האזרחים. עתה, אנו נמצאים בין 15% ל 20%. פתאום יכלו להרשות לעצמם עוד מלחמות. עוד מתנה מהממשלה היא אינפלציה. המחיר הריאלי של הנפט ירד מ 1859 עד 1913, כאשר הטכנולוגיות השתפרו. הם המשיכו להשתפר מאז, אז מחיר הנפט אמור להיות אף נמוך יותר. אבל במקום זה הוא עולה. למה זה קורה? יצירת הפד, והדה-מוניטיזציה של הזהב בשנת 1933, נראים היטב על הגרף כנקודות השיגור ששיגרו את הנפט אל הסטרטוספורה. בגרף אנו רואים את המחיר הנומינלי, ולכן שימו לב שבתקופת האינפלציה הגדולה המחיר הנומינלי עלה, למרות שהמחיר הריאלי היה נמוך יותר מזה של 1920. אינפלציית האשראי הגדולה אי פעם עומדת להפוך לקריסה הדיפלציונית הגדולה אי פעם. כאשר היא תקרה, הפוליטיקאים יחפשו להאשים את כולם מלבד עצמם. אל תשכחו לבחור...
Economically speaking the US did spectacularly between 1780 and 1913. It was the golden age of record economic growth and real wealth accumulation. But in 1913 everything changed. Then Congress created income tax and the central bank. Here we can see one of the results of the disastrous idea which took money from people's pockets to the government. This is the percentage of taxes out of the growth. As you can see it only went past 5% during the civil war. Now, we are between 15% and 20%. Suddenly they could afford more wars. Another gift from government is inflation. The real price of oil declined from 1859 to 1913, as technology improved. They kept improving it since, so the price should be even lower today. But it keeps rising instead. Why? The creation of the FED and the demonitization of Gold in 1933, stand out on the chart as the two points that made Oil shoot up into the stratosphere. In the chart we see the nominal price, so notice that during the big inflationary period prices rose despite the real price being lower than that of 1920. The greatest credit inflation ever is about to resolve into the greatest deflationary crash ever. When it does, politicians will look to blame everyone but themselves. Don't forget to vote...
משקיעים פחדו מאינפלציה בשנות ה 70 ולכן דרשו 16% על אג"ח ארה"ב. אם הפד היה יוצר אינפלציה מסיבית היום, הם היו דורשים אותו הדבר. אבל בינתיים הפד הצליח רק להחליף חוב רע בכסף חדש, כך שסך הכסף והחוב ירד רק במעט במקום בהרבה. לכן הריביות על אג"חים כ"כ נמוכות. הממשל יצר חמש מתוך שש הגופים שציינתי למעלה במהלך זמנים קשים כאשר מצב הרוח החברתי היה שלילי. עד סוף 1913, השוק היה דובי במשך 8 שנים. ב 1932 השוק היה בשפל היסטורי. השפל הגדול היה גרוע במיוחר ב 1933. מיתון עמוק היה ב 1938. עוד מיתון היה ב 1970. פחד גורם לאנשים לדרוש מהממשלה לעשות משהו, והם בד"כ שמחים להגיב במשהו שיהיה לתועלתם(דו"ח טרכטנברג, מישהו?).
Investors were worried about inflation in the 70's and thus requested 16% for US bonds. If the FED had created massive inflation today, they would request the same. But so far the FED has only succeeded in replacing bad debt with new money, so the sum total of debt and money has only declined a little instead of alot. This is why interest rates are so low. The government created 5 of the 6 entities above during hard times when social mood was negative. By the end of 1913, the market was bearish for 8 years. In 1932 the market was at a historic low. The great depression was the worst in 1933. A deep recession occured in 1938. Another recession occured in 1970. Fear makes people demand the government do something, and it is happy to respond with something beneficial to them.
