כחצי מאוכלוסיית העולם משתכרת פחות מ 2 דולר ליום בממוצע. עיקר ההוצאות של אותם האנשים הולך על אוכל ותרופות. המשך המדיניות הנוכחית של ארה"ב תגביר את הלחץ עליה להפסיק את כל התכניות שמנפחות את מחירי האנרגיה והאוכל במדינות המתפתחות. הלחץ הזה מן העבר האחד, ולחץ מהציבור בארה"ב מן העבר השני, עלולים לתת את ה"תירוץ" או ה"טריגר" להתחדשות המשבר. כאן אנו רואים בצורה טובה עד כמה הפסיכולוגיה, הבאה לידי ביטוי בין היתר בניתוח טכני בכלל וגלי אליוט בפרט, משקפת נאמנה את שעומד לקרות וצופה פני עתיד שכן ה"סיבות" יכולות להיות שונות ומשונות, אך לא רלוונטיות מבחינתי, שכן הניתוח הוא אותו הניתוח מלפני ארבע שנים. בנוסף, בזמן האחרון מתבטא אובמה כאילו הצניחה שלו בסקרים נובעת בעיקר מעליית מחירי הדלק(לדעתי הוא שוב, מנסה להמעיט בהבנה של הציבור האמריקני שכל מה שהוא עושה זה ההיפך ממה שצריך לעשות, אך מילא). אם גם אובמה יתחיל להבין שאי אפשר להשאיר את מחירי הגז כ"כ גבוהים, יחד עם הסיבה שציינתי קודם, ותוך אמונה שהכלכלה כבר יצאה מהבוץ, הוא עלול להפעיל לחץ על הפד לסיים את ההתערבות שלו בשווקים. כך שמחד, סיום ההתערבות תחזיר את השוק למצב הטבעי שהוא שוק שלא יכול להחזיק את עצמו מעל המים. לעומת זאת המשך ההתערבות, ונקבל חששות מהכיוון השני של עליית מחירי הדלק והאוכל שגם היא יכולה להכניס את המשק לבוץ גדול אף יותר. כך או כך - טוב זה לא ייגמר.
About half of the world's population lives on less than 2 dollars a day on avg. The majority of their spending goes for food and medicine. Continuation of the current policies of the United States will raise the pressure on it to stop all of the programs which bloat energy and food prices in the developing countries. This pressure on the one hand, and pressure from the American public on the other hand, could provide the "excuse" or "trigger" for the continuation of the crisis. Here we see again, in a very good way how psychology, which is translated among other things in Technical analysis in general, and elliott waves in particular, predicts what is about to take place as the "reasons" could vary but irrelevant in my view, being the analysis is the same as four years ago. In addition, lately Obama speaks about how his plunge in polls is largely due to the rise in Gas prices( I think he is again, trying to underestimate the public's understanding that whatever he does is the exact opposite of what should be done, but whatever). If Obama will too start to realize that Gas prices cannot be left so high, along with the reason I have mentioned before, and believing that the economy has gone through the worst of it all, he might pressure the FED to stop intervening in markets. So on the one hand, the end of the intervention will bring the market back to its natural situation which is a market that cannot hold itself above water. On the other hand, more intervention and we will get a fear from the other end of a rise in Gas and food prices which can also bring the market down. Either way - the outcome will not be good.
רציתי להתחיל מכתבה, שניתן למצוא כאן http://www.cnbc.com/id/42663205
I wanted to start with an article, which can be found here http://www.cnbc.com/id/42663205
למעשה הכלכלן דיוויד רוזנברג מסכים איתי שעליית המחירים קיימת בעיקר בסחורות ובמוצרי המזון, אך לא ביתר הדברים. האינפלציה במגזר השירותים קרובה יותר לשפל היסטורי, ואנו נמצאים בשנה השלישית של התאוששות לכאורה. תקופות אינפלציוניות כמו שנות ה 70 מתחילות מאינפלציית שכר, מה שחסר לנו כאן. הפד מדפיס כסף, אך הכסף לא מוכפל דרך הכלכלה והבנקים לא משתמשים בו לתת אשראי. כפי שניתן לראות בגרף הבא, אין בכלל מה להשוות לשנות ה 70.
Economist David Rosenberg basically agrees with me that the rise of prices exists mainly in commodities and food products, but not most other goods. Inflation in the service sector is closer to its historical low, and we are in the third year of the alleged recovery. Inflationary periods like the 70's start with wage inflation, which is missing here. The FED is printing, but the money is not being multiplied through the economy and banks do not use it to give credit. As we can see in the next chart, there is no comparison to the 70's.
בהמשך למה שכתבתי בסקירה הקודמת(כאן), בואו נראה עוד מספר נתונים. בגרף הבא רואים את מצב החוב הפדרלי כאחוז מ GDP. גם כאן, רואים שלמעשה מאז תחילת המאה החל השלב הבא והוא משבר שגורם לממשל לקחת על עצמו יותר מדי וממשיך להוביל למשבר מתגלגל.
In addition to what I have written in the last analysis(here), lets look at some more data. In the next chart we see the federal debt as percent of GDP. Here too, we can see that since the begining of the century the next stage has begun which is a crisis that causes the government to take on too much and continues to lead to a rolling crisis.
בגרף הבא רואים את אחוז השינוי השנתי של האשראי הצרכני. גם כאן, ניתן לראות מגמת ירידה ברורה כאשר כיום נמצאים מתחת ל 0 מה שאומר שיש ירידה בכמות האשראי הניתנת. ישנו שיפור מסויים אך בהחלט לא מספק על מנת להחשיב זאת התאוששות. ניתן להתווכח רבות האם מדובר במצב חיובי - הרי הררי חובות הם מה שגרמו למצב מלכתחילה, או שלילי, שכן מבלי להמשיך את הררי החובות יש רק פתרון אחד והוא צמצום. אך על דבר אחד אין ויכוח - לא מדובר בתופעה אינפלציונית, אלא דיפלציונית, שכן המערכת הושתתה בעיקר על קרדיט וירידה בכמות הקרדיט היא למעשה ירידה בכמות הכסף. כמו כן זה מצביע על כך שאין רצון להלוות או ללוות.
In the next chart we see the yearly rate of change of consumer credit. Here too, we can see a clear down trend as today we are below the 0% level which means there is a decline in the amount of credit given. There is a certain improvement but definitely not enough to consider a recovery. We can argue whether this is a positive - Being mountains of debt are what caused this situation in the first place, or negative, as without continung these mountains there is only one solution which is contraction. But there is no argument about one thing - this is not an inflationary phenomenon, but a deflationary one, as the system was based mainly on credit and a decline in the amount of credit is a decline in the amount of money. In addition it shows that there is no will to borrow or loan money.
גם בגרף הבא רואים שלמעשה כל סוגי האשראי למעט הלוואות סטודנטים, הפסיקו לצמוח באמצע 2008 ולא חזרו לעצמם מאז.
The next chart too shows that basically all credit types other than student loans, stopped growing in the middle of 2008 and did not go back to themselves since.
כאן אנו רואים שההשקעות בציוד, תוכנה, וגם בנדלן נמצאים בירידה. גם נתונים אלה לא מצביעים על התאוששות ובטח לא על אינפלציה. ניתן לראות שבדיוק בשלב שבו השוק הגיע לשיא גל (A) הכלכלה איבדה את המומנטום הריפלציוני שלה.
Here we see that investing in equipment, software and real estate are in a decline. This too does not show a recovery and definitely not inflation. We can see that exactly when the market made its wave (A) high the economy lost its reflationary momentum.
בנוגע למכירות רכב, למרות שישנה התלהבות מסויימת מההתאוששות המסויימת במכירות, אנו רואים בנתונים שהן עדיין סה"כ במגמת ירידה שהחלה עוד בתחילת העשור, דבר שהיווה תמרור אזהרה כבר אז. ירידה במניות חברות הרכב, כמו גם הפיננסים הקדימה במספר שנים את הירידות בשוק. גם היום, הן מזהירות אותנו שההתאוששות הכלכלית היא חלשה ושברירית מאוד.
Where car sales are concerned, despite the enthusiasm about the recovery in sales, we see in the data they are still in a downtrend which started at the begining of the century, at the time being a sign of things to come already. A decline in car companies' stocks, as well as financials preceeded by a few years the decline in the market. Today as well, it is warning us that the recovery is weak and very fragile.
גם מבחינת סנטימנט צרכנים אנו רואים שבשנת 2000 היה השיא האמיתי, ומאז הצרכנים פחות אופטימיים מה שיכול להשפיע על הצריכה שלהם מה שהוא, יחד עם מכירות הרכבים שהראיתי, כמובן לא אינפלציוני.
Where consumer sentiment is concerned also, we see that in 2000 was the real top, and since consumers are less optimistic which could affect their consuming, which along with the car sales that I have shown is of course, not inflationary.
אנחנו רואים את סקר האמפייר סטייט, שגם הוא, מראה שהמחירים המשולמים נמוכים היום ממה שהיו במרבית העשור. בנוסף אנחנו רואים שהתנאים העסקיים נמצאים בירידה.
The empire state survey, also shows that prices paid today are lower than what they were during most of the century. In addition we see that general conditions are declining.
אני חושב שאם ניקח בחשבון שכל הדברים האלה קורים בו זמנית עם הדפסות חסרות תקדים של הממשל, נקבל מושג עד כמה הכוחות הדיפלציוניים חזקים ומנסים למשוך לכיוון שלהם למרות מלחמה של ממש מכיוון הפד והממשל. כמובן שבסופו של דבר השוק ינצח וכולם ישלמו מחיר כבד על השטויות שעושים בארה"ב. הרבה אנשים מדברים על כך שתהיה זליגה בסוף מעליית מחירי הסחורות והמתכות לכלכלה. אך אני שואל, אם עד עכשיו זה לא קרה, מתי זה יקרה? האם נראה לכם שאחרי שהזהב יותר מהכפיל את עצמו, הנפט והכסף יותר משילשו את עצמם, ועליה מטאורית של סחורות אחרות ומחירי מזון, האם נראה לכם שהמהלך הזה קרוב יותר לתחילתו או לסופו? כמובן שעיקר העליה כבר נעשתה.
I think if we take into account that all of these things are happening at the same time with unprecedented printing by the government, we can get an idea of how strong the deflationary powers really are and trying to pull their way despite a real fight from the fed and the government. Of course in the end, the market wins and everyone will pay a high price for the foolish decisions. Alot of people talk about commodity prices spilling over into the economy. I ask, if it has not happened so far, when will it happen? Do you think that after Gold more than doubles itself, Oil and Silver more than tripled themselves, and a meteoric rise of other commodities and food prices, does it look like this move is closer to the end or the begining? Of course most of the rise has already happened.
שימו לב לאדום הכהה בגרף הבא. מדובר בחדלי פירעון במצב החמור ביותר שמאחרים כבר יותר מארבעה חודשים בתשלומים. למעשה אין לנו כאן שום שיפור ואף הרעה קטנה לאחר ההרעה החדה בשנת 2008. בכל יתר המפגרים בתשלומים יש לנו שיפור מסויים אך מתון בהרבה מההרעה שקדמה לו, ולא מקרב אותנו בכלל למצב שהיה קודם לכן. גם זה כמובן, לא אינפלציוני, אלא דיפלציוני. כסף שמוחזר אך לא משמש להלוואות חדשות, ועל אחת כמה וכמה כסף שפשוט נמחק, זה מצב דיפלציוני.
Notice the dark red in the next chart. These are the most delinquent that are over 4 months late. As we can see we actually have no improvement here and even a slight worse situation after the severe worsening of it in 2008. All of the other late borrowers are improving a little but much less than the worsening which came before, and we are nowhere near back to pre crisis levels. This too of course is not inflationary but deflationary. Money being returned but not being used for new loans, let alone money which is just evaporating, is deflationary.
כאן אנו רואים את אחוז הפיגורים למעלה מ 90 ימים לפי סוג. בכולם נמשכת העליה למרות שהמשק לכאורה בהתאוששות כבר שנתיים.
Here we see the percent delinquent over 90 days by type. In all of them the rise continues despite the market supposedly recovering for the last two years.
כאן אנו רואים את M1 ו M2, שלמעשה מראים לנו את הגידול בכמות הכסף והאשראי. אז שוב, אפשר לראות שלמרות ההדפסות של הפד, אחוז השינוי של 12 חודשים בקושי זז, ונמצא היום ב M2 סביב ה 3% בלבד, זאת לעומת למעלה מ 10% בשנת 2001 ו 2008. בקושי מצליחים להגדיל את כמות הכסף במערכת, וגם זה לא אינפלציוני. ירידה מתחת ל 0% תהיה דיפלציונית מובהקת בהגדרה. מצב של 3% הוא המשך המצב הדיסאינפלציוני.
Here we can see M1 and M2, which basically show us the expansion in the amount of money and credit. So again, we can see that despite the fed printing, the change of the last 12 months is almost nonexistent, and in M2 is today around 3% only, this compared with more than 10% in 2001 and 2008. They are barely managing to expand the amount of money in the system, and this is not inflationary either. A decline below 0% will be clearly deflationary by definition. A situation of 3% is continuation of the disinflationary situation.
כאן אנו רואים את הצריכה הפרטית ואת הגרעין של הצריכה הפרטית(להוציא מזון ואנרגיה). שימו לב שבשניהם היתה מגמת עליות מובהקת לאורך העשור עד לשנת 2008. ב 2008 שניהם הגיעו לשיא וירדו, וב 2009 התחילו לתקן. שניהם תיקנו ראו זה פלא עד תחילת 2010...מאז אנחנו רואים בשניהם ירידה כאשר ב CORE PCE ירדו לנקודה הנמוכה ביותר מזה למעלה מעשור ונמוכה יותר מב 2009...ולמעשה אנו רואים מגמת ירידה מובהקת עם שיאים ושפלים יורדים. ככה לא נראית התאוששות, וכך לא נראית אינפלציה. מאז דצמבר אגב, היה שיפור מסויים אך הנתון של מרץ עדיין עומד על 0.9 בלבד.
Here we see the Personal consumption and core PCE(without food and energy). Notice that in both there was a clear uptrend during the decade up until 2008. In 2008 both reached a peak and declined and then corrected in 2009. They both corrected how surprising till the begining of 2010...since then we can see that both are declining whereas core pce is down to its lowest point in over a decade and lower than in 2009...and we are actually seeing a clear downtrend with lower highs and lower lows. This is not what a recovery looks like, and this is not what inflation looks like. Since december btw, there has been some improvement but the March number is still 0.9 only.
בנוסף, עידכנתי את הדף שמדבר על הסיפור האמיתי על הפד, ואתם מוזמנים להיכנס ולראות גם את הגרף שם, לחצו כאן.
In addition, I have also updated the page which talks about the true story of the fed and you are welcome to see the chart there as well, click here.
בגרף הבא רואים את האשראי הכולל בשוק, שצמח הרבה במהלך העשור, אך החל להאט בשנת 2008, לפני שנתן שוב את כל מה שיש לו עד סוף 2010 כאשר עלה ב 2.5% ביחס לשנה קודם. גם עליה זו, עדיין נמוכה מסדר גודל של 8-10% שהיה לנו באמצע העשור. אם נסתכל על הגרף נראה שהירידה מאז היא הגדולה ביותר שאפשר לראות על הגרף(בעיגול). אחוז השינוי ממש גובל בשלילי, כאשר כמובן ירידה מתחת ל 0% תסמל על כך שלראשונה היתה הצטמצמות בכמות האשראי הכולל ביחס לשנה אחורה, שזה כמובן דיפלציוני ולא אינפלציוני.
In the next chart we see total market credit, which has grown alot over the decade, but started to slow in 2008, before giving its all again till the end of 2010 when it rose 2.5% year over year. This rise too, is still lower than around 8-10% which we've had in the middle of the decade. If we look at the chart we can see that the decline since then is the largest that we can spot on the chart(circled). The rate of change is verging on negative, when of course a decline beneath 0% will signal that for the first time there was a decline in the amount of total credit a year back, which is of course deflationary and not inflationary.
כאן אנו רואים את האשראי הכולל לטווח רחוק יותר אחורה, וגם כאן רואים שהירידה בחודשים האחרונים היא הגדולה ביותר שקיימת על הגרף. שימו לב לאחוז השינוי שהחל לרדת כמה מפתיע, בשנות ה 70. מי שקרא את הסקירות האחרונות מבין למה זהו נתון חשוב מאוד.
Here we can see the total credit longer term, and here too we see the decline of the last few months is the largest on the chart. Notice the rate of change which began to decline conveniently in the late 70's. Whoever has read the past analysis understands why this is very important.
אבל נמשיך. כאן רואים את אחוז השינוי השנתי בכל מיני סוגי אשראי. בשחור הנדלני שלא מתאושש ונמצא מתחת ל 0%. בכחול, הצרכני שראינו מקודם שמתאושש מעט אך עדיין מתחת ל 0%. האדום העבה, שהוא כולל, הכולל נייר מסחרי אך ללא נגזרים כאמור קבע תחתית בתחילת 2010, התאושש במעט עד סוף 2010 אך היום פונה שוב למטה ונמצא אך מעט מעל ה 0%. בכרטיסי האשראי, היתה צניחה גדולה שכבר ראינו אותה ואין התאוששות(כתום).
Lets continue. Here we can see the yearly change rate of all types of credit. In black we have real estate which is not recovering and is below 0%. In blue, the consumer which we saw before and is recovering a little but still below 0%. The thick red, total, including commercial paper but without deriv has bottomed in the begining of 2010, recovered a little till the end of 2010 but today is again turning downwards and is only a bit above 0%. Credit cards, a huge drop that we have already seen and no recovery(orange).
הגרף הבא מראה לנו את הדאו מתומחר בזהב מאז 1985. למה גרף זה חשוב? מכיוון שזה הגרף שהיינו רואים בעיתון אילולא החליטו בשנות ה 70 לא להצמיד יותר את הדולר לשום דבר אמיתי. אך ניתן לקרוא לזה הדאו האמיתי. היום הדאו רחוק במחירים אמיתיים 80% משיאו בשנת 1999. סיבה נוספת חשובה היא שתמיד הדאו הנומינלי בסופו של דבר עוקב אחר ומתיישר עם הדאו בזהב. ניתן לראות ששניהם עלו ביחד עד 1999, אז למה ששניהם לא ימשיכו לרדת יחד?
The next chart shows us the Dow priced in Gold since 1985. Why is this important? Because this is the chart we would have seen in the newspaper had they not decided in the 70's to not have the dollar backed by anything real anymore. We can call it the real dow. Today the dow is 80% beneath its top in 1999 in real terms. Another important reason is that the nominal dow always follows the real dow in the end. We can see they both went up together into 1999, so why should they not continue to decline together?
גם בגרף הבא רואים שהם הלכו פחות או יותר ביחד עד שנת 2002, ולאחר מכן בזמן העליה של הדאו הנומינלי הדאו בזהב לא אישר אותה. ניתן לראות את הסטיה והירידות שהחלו כבר ב 2004(שלא אישרו גל חמישי בדאו הנומינלי) וסימנו את הירידות בנסיון להשלים פערים של הדאו הנומינלי בשנת 2008. כיום יש לנו מצב דומה כאשר למעשה הדאו האמיתי מדשדש בעוד הנומינלי פורץ למעלה.
In the next chart too we see they went more or less together till 2002, when while the Nominal dow rose the Real dow did not confirm. We can see the divergence and declines starting in 2004 already(which did not comfirm a fifth wave in the nominal dow) and signaled the approaching the decline in an attempt to catch up by the nominal dow in 2008. Today we have a similar situation when the real dow is moving sideways while the nominal dow is rising.
בחלק השלישי והאחרון נראה עוד נתונים ונמשיך להבין למה מה שקורה היום, הוא לא אינפלציוני אלא דיפלציוני.
In the third and last part we will see more data and continue to understand why what is happening today, is not inflationary but deflationary.
About half of the world's population lives on less than 2 dollars a day on avg. The majority of their spending goes for food and medicine. Continuation of the current policies of the United States will raise the pressure on it to stop all of the programs which bloat energy and food prices in the developing countries. This pressure on the one hand, and pressure from the American public on the other hand, could provide the "excuse" or "trigger" for the continuation of the crisis. Here we see again, in a very good way how psychology, which is translated among other things in Technical analysis in general, and elliott waves in particular, predicts what is about to take place as the "reasons" could vary but irrelevant in my view, being the analysis is the same as four years ago. In addition, lately Obama speaks about how his plunge in polls is largely due to the rise in Gas prices( I think he is again, trying to underestimate the public's understanding that whatever he does is the exact opposite of what should be done, but whatever). If Obama will too start to realize that Gas prices cannot be left so high, along with the reason I have mentioned before, and believing that the economy has gone through the worst of it all, he might pressure the FED to stop intervening in markets. So on the one hand, the end of the intervention will bring the market back to its natural situation which is a market that cannot hold itself above water. On the other hand, more intervention and we will get a fear from the other end of a rise in Gas and food prices which can also bring the market down. Either way - the outcome will not be good.
רציתי להתחיל מכתבה, שניתן למצוא כאן http://www.cnbc.com/id/42663205
I wanted to start with an article, which can be found here http://www.cnbc.com/id/42663205
למעשה הכלכלן דיוויד רוזנברג מסכים איתי שעליית המחירים קיימת בעיקר בסחורות ובמוצרי המזון, אך לא ביתר הדברים. האינפלציה במגזר השירותים קרובה יותר לשפל היסטורי, ואנו נמצאים בשנה השלישית של התאוששות לכאורה. תקופות אינפלציוניות כמו שנות ה 70 מתחילות מאינפלציית שכר, מה שחסר לנו כאן. הפד מדפיס כסף, אך הכסף לא מוכפל דרך הכלכלה והבנקים לא משתמשים בו לתת אשראי. כפי שניתן לראות בגרף הבא, אין בכלל מה להשוות לשנות ה 70.
Economist David Rosenberg basically agrees with me that the rise of prices exists mainly in commodities and food products, but not most other goods. Inflation in the service sector is closer to its historical low, and we are in the third year of the alleged recovery. Inflationary periods like the 70's start with wage inflation, which is missing here. The FED is printing, but the money is not being multiplied through the economy and banks do not use it to give credit. As we can see in the next chart, there is no comparison to the 70's.
בהמשך למה שכתבתי בסקירה הקודמת(כאן), בואו נראה עוד מספר נתונים. בגרף הבא רואים את מצב החוב הפדרלי כאחוז מ GDP. גם כאן, רואים שלמעשה מאז תחילת המאה החל השלב הבא והוא משבר שגורם לממשל לקחת על עצמו יותר מדי וממשיך להוביל למשבר מתגלגל.
In addition to what I have written in the last analysis(here), lets look at some more data. In the next chart we see the federal debt as percent of GDP. Here too, we can see that since the begining of the century the next stage has begun which is a crisis that causes the government to take on too much and continues to lead to a rolling crisis.
בגרף הבא רואים את אחוז השינוי השנתי של האשראי הצרכני. גם כאן, ניתן לראות מגמת ירידה ברורה כאשר כיום נמצאים מתחת ל 0 מה שאומר שיש ירידה בכמות האשראי הניתנת. ישנו שיפור מסויים אך בהחלט לא מספק על מנת להחשיב זאת התאוששות. ניתן להתווכח רבות האם מדובר במצב חיובי - הרי הררי חובות הם מה שגרמו למצב מלכתחילה, או שלילי, שכן מבלי להמשיך את הררי החובות יש רק פתרון אחד והוא צמצום. אך על דבר אחד אין ויכוח - לא מדובר בתופעה אינפלציונית, אלא דיפלציונית, שכן המערכת הושתתה בעיקר על קרדיט וירידה בכמות הקרדיט היא למעשה ירידה בכמות הכסף. כמו כן זה מצביע על כך שאין רצון להלוות או ללוות.
In the next chart we see the yearly rate of change of consumer credit. Here too, we can see a clear down trend as today we are below the 0% level which means there is a decline in the amount of credit given. There is a certain improvement but definitely not enough to consider a recovery. We can argue whether this is a positive - Being mountains of debt are what caused this situation in the first place, or negative, as without continung these mountains there is only one solution which is contraction. But there is no argument about one thing - this is not an inflationary phenomenon, but a deflationary one, as the system was based mainly on credit and a decline in the amount of credit is a decline in the amount of money. In addition it shows that there is no will to borrow or loan money.
גם בגרף הבא רואים שלמעשה כל סוגי האשראי למעט הלוואות סטודנטים, הפסיקו לצמוח באמצע 2008 ולא חזרו לעצמם מאז.
The next chart too shows that basically all credit types other than student loans, stopped growing in the middle of 2008 and did not go back to themselves since.
כאן אנו רואים שההשקעות בציוד, תוכנה, וגם בנדלן נמצאים בירידה. גם נתונים אלה לא מצביעים על התאוששות ובטח לא על אינפלציה. ניתן לראות שבדיוק בשלב שבו השוק הגיע לשיא גל (A) הכלכלה איבדה את המומנטום הריפלציוני שלה.
Here we see that investing in equipment, software and real estate are in a decline. This too does not show a recovery and definitely not inflation. We can see that exactly when the market made its wave (A) high the economy lost its reflationary momentum.
בנוגע למכירות רכב, למרות שישנה התלהבות מסויימת מההתאוששות המסויימת במכירות, אנו רואים בנתונים שהן עדיין סה"כ במגמת ירידה שהחלה עוד בתחילת העשור, דבר שהיווה תמרור אזהרה כבר אז. ירידה במניות חברות הרכב, כמו גם הפיננסים הקדימה במספר שנים את הירידות בשוק. גם היום, הן מזהירות אותנו שההתאוששות הכלכלית היא חלשה ושברירית מאוד.
Where car sales are concerned, despite the enthusiasm about the recovery in sales, we see in the data they are still in a downtrend which started at the begining of the century, at the time being a sign of things to come already. A decline in car companies' stocks, as well as financials preceeded by a few years the decline in the market. Today as well, it is warning us that the recovery is weak and very fragile.
גם מבחינת סנטימנט צרכנים אנו רואים שבשנת 2000 היה השיא האמיתי, ומאז הצרכנים פחות אופטימיים מה שיכול להשפיע על הצריכה שלהם מה שהוא, יחד עם מכירות הרכבים שהראיתי, כמובן לא אינפלציוני.
Where consumer sentiment is concerned also, we see that in 2000 was the real top, and since consumers are less optimistic which could affect their consuming, which along with the car sales that I have shown is of course, not inflationary.
אנחנו רואים את סקר האמפייר סטייט, שגם הוא, מראה שהמחירים המשולמים נמוכים היום ממה שהיו במרבית העשור. בנוסף אנחנו רואים שהתנאים העסקיים נמצאים בירידה.
The empire state survey, also shows that prices paid today are lower than what they were during most of the century. In addition we see that general conditions are declining.
אני חושב שאם ניקח בחשבון שכל הדברים האלה קורים בו זמנית עם הדפסות חסרות תקדים של הממשל, נקבל מושג עד כמה הכוחות הדיפלציוניים חזקים ומנסים למשוך לכיוון שלהם למרות מלחמה של ממש מכיוון הפד והממשל. כמובן שבסופו של דבר השוק ינצח וכולם ישלמו מחיר כבד על השטויות שעושים בארה"ב. הרבה אנשים מדברים על כך שתהיה זליגה בסוף מעליית מחירי הסחורות והמתכות לכלכלה. אך אני שואל, אם עד עכשיו זה לא קרה, מתי זה יקרה? האם נראה לכם שאחרי שהזהב יותר מהכפיל את עצמו, הנפט והכסף יותר משילשו את עצמם, ועליה מטאורית של סחורות אחרות ומחירי מזון, האם נראה לכם שהמהלך הזה קרוב יותר לתחילתו או לסופו? כמובן שעיקר העליה כבר נעשתה.
I think if we take into account that all of these things are happening at the same time with unprecedented printing by the government, we can get an idea of how strong the deflationary powers really are and trying to pull their way despite a real fight from the fed and the government. Of course in the end, the market wins and everyone will pay a high price for the foolish decisions. Alot of people talk about commodity prices spilling over into the economy. I ask, if it has not happened so far, when will it happen? Do you think that after Gold more than doubles itself, Oil and Silver more than tripled themselves, and a meteoric rise of other commodities and food prices, does it look like this move is closer to the end or the begining? Of course most of the rise has already happened.
שימו לב לאדום הכהה בגרף הבא. מדובר בחדלי פירעון במצב החמור ביותר שמאחרים כבר יותר מארבעה חודשים בתשלומים. למעשה אין לנו כאן שום שיפור ואף הרעה קטנה לאחר ההרעה החדה בשנת 2008. בכל יתר המפגרים בתשלומים יש לנו שיפור מסויים אך מתון בהרבה מההרעה שקדמה לו, ולא מקרב אותנו בכלל למצב שהיה קודם לכן. גם זה כמובן, לא אינפלציוני, אלא דיפלציוני. כסף שמוחזר אך לא משמש להלוואות חדשות, ועל אחת כמה וכמה כסף שפשוט נמחק, זה מצב דיפלציוני.
Notice the dark red in the next chart. These are the most delinquent that are over 4 months late. As we can see we actually have no improvement here and even a slight worse situation after the severe worsening of it in 2008. All of the other late borrowers are improving a little but much less than the worsening which came before, and we are nowhere near back to pre crisis levels. This too of course is not inflationary but deflationary. Money being returned but not being used for new loans, let alone money which is just evaporating, is deflationary.
כאן אנו רואים את אחוז הפיגורים למעלה מ 90 ימים לפי סוג. בכולם נמשכת העליה למרות שהמשק לכאורה בהתאוששות כבר שנתיים.
Here we see the percent delinquent over 90 days by type. In all of them the rise continues despite the market supposedly recovering for the last two years.
כאן אנו רואים את M1 ו M2, שלמעשה מראים לנו את הגידול בכמות הכסף והאשראי. אז שוב, אפשר לראות שלמרות ההדפסות של הפד, אחוז השינוי של 12 חודשים בקושי זז, ונמצא היום ב M2 סביב ה 3% בלבד, זאת לעומת למעלה מ 10% בשנת 2001 ו 2008. בקושי מצליחים להגדיל את כמות הכסף במערכת, וגם זה לא אינפלציוני. ירידה מתחת ל 0% תהיה דיפלציונית מובהקת בהגדרה. מצב של 3% הוא המשך המצב הדיסאינפלציוני.
Here we can see M1 and M2, which basically show us the expansion in the amount of money and credit. So again, we can see that despite the fed printing, the change of the last 12 months is almost nonexistent, and in M2 is today around 3% only, this compared with more than 10% in 2001 and 2008. They are barely managing to expand the amount of money in the system, and this is not inflationary either. A decline below 0% will be clearly deflationary by definition. A situation of 3% is continuation of the disinflationary situation.
Here we see the Personal consumption and core PCE(without food and energy). Notice that in both there was a clear uptrend during the decade up until 2008. In 2008 both reached a peak and declined and then corrected in 2009. They both corrected how surprising till the begining of 2010...since then we can see that both are declining whereas core pce is down to its lowest point in over a decade and lower than in 2009...and we are actually seeing a clear downtrend with lower highs and lower lows. This is not what a recovery looks like, and this is not what inflation looks like. Since december btw, there has been some improvement but the March number is still 0.9 only.
בנוסף, עידכנתי את הדף שמדבר על הסיפור האמיתי על הפד, ואתם מוזמנים להיכנס ולראות גם את הגרף שם, לחצו כאן.
In addition, I have also updated the page which talks about the true story of the fed and you are welcome to see the chart there as well, click here.
בגרף הבא רואים את האשראי הכולל בשוק, שצמח הרבה במהלך העשור, אך החל להאט בשנת 2008, לפני שנתן שוב את כל מה שיש לו עד סוף 2010 כאשר עלה ב 2.5% ביחס לשנה קודם. גם עליה זו, עדיין נמוכה מסדר גודל של 8-10% שהיה לנו באמצע העשור. אם נסתכל על הגרף נראה שהירידה מאז היא הגדולה ביותר שאפשר לראות על הגרף(בעיגול). אחוז השינוי ממש גובל בשלילי, כאשר כמובן ירידה מתחת ל 0% תסמל על כך שלראשונה היתה הצטמצמות בכמות האשראי הכולל ביחס לשנה אחורה, שזה כמובן דיפלציוני ולא אינפלציוני.
In the next chart we see total market credit, which has grown alot over the decade, but started to slow in 2008, before giving its all again till the end of 2010 when it rose 2.5% year over year. This rise too, is still lower than around 8-10% which we've had in the middle of the decade. If we look at the chart we can see that the decline since then is the largest that we can spot on the chart(circled). The rate of change is verging on negative, when of course a decline beneath 0% will signal that for the first time there was a decline in the amount of total credit a year back, which is of course deflationary and not inflationary.
כאן אנו רואים את האשראי הכולל לטווח רחוק יותר אחורה, וגם כאן רואים שהירידה בחודשים האחרונים היא הגדולה ביותר שקיימת על הגרף. שימו לב לאחוז השינוי שהחל לרדת כמה מפתיע, בשנות ה 70. מי שקרא את הסקירות האחרונות מבין למה זהו נתון חשוב מאוד.
Here we can see the total credit longer term, and here too we see the decline of the last few months is the largest on the chart. Notice the rate of change which began to decline conveniently in the late 70's. Whoever has read the past analysis understands why this is very important.
אבל נמשיך. כאן רואים את אחוז השינוי השנתי בכל מיני סוגי אשראי. בשחור הנדלני שלא מתאושש ונמצא מתחת ל 0%. בכחול, הצרכני שראינו מקודם שמתאושש מעט אך עדיין מתחת ל 0%. האדום העבה, שהוא כולל, הכולל נייר מסחרי אך ללא נגזרים כאמור קבע תחתית בתחילת 2010, התאושש במעט עד סוף 2010 אך היום פונה שוב למטה ונמצא אך מעט מעל ה 0%. בכרטיסי האשראי, היתה צניחה גדולה שכבר ראינו אותה ואין התאוששות(כתום).
Lets continue. Here we can see the yearly change rate of all types of credit. In black we have real estate which is not recovering and is below 0%. In blue, the consumer which we saw before and is recovering a little but still below 0%. The thick red, total, including commercial paper but without deriv has bottomed in the begining of 2010, recovered a little till the end of 2010 but today is again turning downwards and is only a bit above 0%. Credit cards, a huge drop that we have already seen and no recovery(orange).
הגרף הבא מראה לנו את הדאו מתומחר בזהב מאז 1985. למה גרף זה חשוב? מכיוון שזה הגרף שהיינו רואים בעיתון אילולא החליטו בשנות ה 70 לא להצמיד יותר את הדולר לשום דבר אמיתי. אך ניתן לקרוא לזה הדאו האמיתי. היום הדאו רחוק במחירים אמיתיים 80% משיאו בשנת 1999. סיבה נוספת חשובה היא שתמיד הדאו הנומינלי בסופו של דבר עוקב אחר ומתיישר עם הדאו בזהב. ניתן לראות ששניהם עלו ביחד עד 1999, אז למה ששניהם לא ימשיכו לרדת יחד?
The next chart shows us the Dow priced in Gold since 1985. Why is this important? Because this is the chart we would have seen in the newspaper had they not decided in the 70's to not have the dollar backed by anything real anymore. We can call it the real dow. Today the dow is 80% beneath its top in 1999 in real terms. Another important reason is that the nominal dow always follows the real dow in the end. We can see they both went up together into 1999, so why should they not continue to decline together?
גם בגרף הבא רואים שהם הלכו פחות או יותר ביחד עד שנת 2002, ולאחר מכן בזמן העליה של הדאו הנומינלי הדאו בזהב לא אישר אותה. ניתן לראות את הסטיה והירידות שהחלו כבר ב 2004(שלא אישרו גל חמישי בדאו הנומינלי) וסימנו את הירידות בנסיון להשלים פערים של הדאו הנומינלי בשנת 2008. כיום יש לנו מצב דומה כאשר למעשה הדאו האמיתי מדשדש בעוד הנומינלי פורץ למעלה.
In the next chart too we see they went more or less together till 2002, when while the Nominal dow rose the Real dow did not confirm. We can see the divergence and declines starting in 2004 already(which did not comfirm a fifth wave in the nominal dow) and signaled the approaching the decline in an attempt to catch up by the nominal dow in 2008. Today we have a similar situation when the real dow is moving sideways while the nominal dow is rising.
In the third and last part we will see more data and continue to understand why what is happening today, is not inflationary but deflationary.
