בסקירה זו רציתי להמשיך את הדיון הקודם בנוגע למחלוקת דיפלציה/אינפלציה, להראות עוד נתונים בהמשך להיחלשות שהראיתי בגל V ביחס לגל III, ולהסביר למה מה שאנו רואים היום הוא ממש לא אינפלציוני, אלא דיפלציוני. סקירה זו היא ארוכה מהרגיל, ולכן החלטתי לחלק אותה למספר חלקים, כאשר כאן רק החלק הראשון. החלק השני יעלה בעוד מספר ימים. אבל בשביל להתחיל, רציתי להתייחס קודם כל לתיאוריית גלי קונדרטייף.
This time I wanted to continue the debate about Deflation/Inflation, show some more data in addition to the weakening that I have shown in wave V compared to wave III, and explain why what we are seeing today is really not inflationary, but deflationary. This Analysis is longer than usual, so I have decided to divide it into a few parts, where this is just the first one. The second one will come up in a few days. But in order to start, I wanted to first talk about Kondratieff waves.
בשנות ה 20 של המאה הקודמת כאמור, גילה קונדרטייף שכל סייקל בשוק מורכב מארבעה שלבים: אינפלציה תורמת(אביב), סטגפלציה(קיץ), דיסאינפלציה(סתיו) ואח"כ דיפלציה(חורף). עד לשנת 1966 ראינו את האינפלציה התורמת, סטגפלציה בין 1966-1982, דיסאינפלציה בין 1982 ל 2000 או 2007(תלוי איך מודדים) וכרגע נראה שאנו בחורף, שאמור להוביל לשפל כלכלי דיפלציוני. בשלב הראשון של האביב, שמתחיל לאחר שנגמר חורף ארוך, כמות הכסף גודלת, האינפלציה והצמיחה מתחילות להרים ראש, אבל עד כאן בצורה חיובית. באופן היסטורי תהליך זה נמשך כ 25 שנים בממוצע. בזמן זה, האבטלה יורדת, השכר עולה והמחירים סה"כ יציבים. הכלכלה מבוססת ייצור ויש רצון עז להמציא דברים חדשים. בקיץ, האינפלציה כבר מתחממת יותר מדי, יש עליה באבטלה ומיתון. את זה ראינו בין 1966 ל 1982. הסתיו מביא לצמיחה מתונה, תוך כדי ירידה באינפלציה, ירידה בריביות, וכלכלה שהיא יותר מבוססת צריכה(מוכר למישהו?), עם עליה גדולה בכמות החוב, וביצועים סה"כ פחות טובים בכלכלה מאשר בשנות האינפלציה התורמת. למרות זאת, יש תחושת אופוריה כאילו אין מה שיכול לעצור את התקדמות הכלכלה. דעות כלכלנים בד"כ מפגרות אחר השוק בדרגות סייקל וסופר סייקל בחמש עד עשר שנים. ברגע שדעתם מתגבשת בכיוון מסויים, היא לא משתנה במשך שנים. לדוגמא, בסוף שנות ה 90 התגבשה הדעה על ה"כלכלה החדשה". למרות שהשוק השורי נגמר בשנת 2000 במרבית המדדים, כלכלנים נשארו שוריים(מלבד מספר חודשי ייאוש סביב תחתיות 2009) מאז למרות שהמניות איבדו מערכן במשך העשור והכלכלה היתה על קוצו של שפל כלכלי. הם יכולים להיות פסימיים בעקשנות באותה המידה. קשה להאמין כרגע, אבל למרות שהמדדים קבעו תחתית בשנת 1974/82(שוב, תלוי איך מודדים) כלכלנים נשארו בנטייה דובית לאורך 1985. באותו הזמן, מי שידע לעבוד עם גלי אליוט וניתוח טכני נכונה, דווקא ידע שהשוק עומד בפני יצירת אחת הבועות הגדולות בהיסטוריה(לחצו כאן). ואילו הדברים הבאים נכתבו בשנת 1984 לגבי הריבית.
So during the 1920's, Kondratieff discovered that each cycle has four stages: beneficial inflation(spring), Stagflation(summer), Disinflation(Autumn) and then Deflation(Winter). Up till 1966 we have witnessed beneficial inflation, then Stagflation between 1966-1982, disinflation between 1982 and 2000 or 2007(depending on the measure) and right now it seems that we are in the winter period, which is supposed to lead us into a deflationary depression. In the first stage, spring, which begins after a long winter is over, the amount of money expands, inflation and growth begin to grow, but so far in a positive way. Historically this phase lasts around 25 years on avg. At this time, unemployment goes down, wages rise and prices are stable. The economy is manufacturing based and there is will to invent new things. During summer, Inflation heats up too much, there is a rise in unemployment and a recession. We have seen that between 1966 and 1982. Autumn brings about mild growth, while declining inflation, interest rates and an economy based more on consumption(sound familiar?), with a rise in the amount of debt, and weaker growth than during the spring time. Despite that, there is a euphoric feeling like there is nothing that can stop the advancing economy. The opinions of economics usually lag supercycle and cycle degree in the market by 5 to 10 years. Once their opinion crystalizes in a direction, it does not change for years. For instance, at the end of the 1990's they came up with the "new economy". Even though the bull market ended in 2000 in most indexes, economists stayed bullish(aside from a few months of despair around the 2009 lows) since then despite stocks losing value during the decade and the economy being on the verge of a depression. They can be just as stubbornly negative. It is hard to believe right now, but even though markets bottomed in 1974/82(again, depending on the measure) they stayed bearishly inclined through 1985. At the same time, whoever knew how to work with Elliott Waves and Technical Analysis correctly, actually knew the market was about to create one of the biggest bubbles in history(click here). And these things were written in 1984 about interest rates.
אנו רואים בתמונה שגם זה, שלא במפתיע, הגיע בסוף המהלך ולא בתחילתו. אפשר לראות בגרף מה היה היחס לגבי הריבית. ב 1984 כלכלנים היו כ"כ משוכנעים שהריבית תעלה(ומחירי האג"חים יירדו) עקב המגמה שהיתה מאז שנות ה 40, למרות שמגמה זו נגמרה כבר ב 1981.
We see in the picture that that, too, not surprisingly, came at the end of the move and not the begining of it. We can see in the chart what was the attitude towards the interest rate. In 1984 economists were so certain it will rise(and bond prices will fall) due to the trend since the 40's, despite that trend being over in 1981.
בנוסף, מכיוון שהסממנים הפסיכולוגיים דומים היום רק בכיוון ההפוך(אז האמינו שהכיוון רק למטה, היום רק למעלה), האינדיקטורים הטכניים דומים אבל בכיוון ההפוך(אז היתה תקרה לשוק והיום יש לו רצפה, במקרה הקודם הפריצה הביאה לגל עליות גדול, במקרה הנוכחי שבירה תביא לגל ירידות גדול), המצב הפונדמנטלי דומה אך לדעתי הפוך(אז אינפלציה, היום דיפלציה), חשבתי לקחת את מהלך הדשדוש של שנות ה 70 ולהפוך אותו על פניו, ולהשוות בינו לבין המהלך הנוכחי ולראות אם יש דמיון. בגרף הבא רואים רואים את שני המצבים. העליון - שנות ה 70 במהופך. התחתון - העשור האחרון. רואים שבמהלך שנות ה 70 היתה תקרה(בגרף הזה בגלל שהוא הפוך זה איזור תמיכה) אליה השוק הגיע כל פעם וירד ממנה. שימו לב למספרים שהם לדעתי הגלים הדומים בשני המצבים. בשני המקרים השוק קבע שלושה שיאים(או שפלים) משמעותיים לפני שהמגמה הואילה בטובה להתהפך. הם מספרים 3, 5, ו 7 או 9(תלוי איך מודדים). גם היום אנו בשיא השלישי לאחר איזור תמיכה. מבחינת זמנים רובם לא תואמים בצורה מושלמת, למעט 3 שנים בירידה הראשונה(3-4). שימו לב שכל המהלך בין 1970 ועד 1982 נמשך 12 שנים. היום אנחנו 12 שנים מהשיא של הדאו בשנת 1999. בנוסף, 13 הינו מספר פיבונאצ'י ככה שיכול להיות שימשכו את העליה עד שנת 2012. על כל פנים אני מאמין שיש דמיונות רבים בין טווח הדשדוש של כעשור בשנות ה 70 לבין טווח הדשדוש של כעשור עתה. בנוסף, שימו לב שבשני המקרים פגשו קו מגמה של התעלה הגדולה. בפעם הראשונה בשנת 80 ואז 82 זה היה הקו התחתון(כאן כמובן מופיע כעליון כי הגרף הפוך) עם פריצת שווא קלה בפעם השניה, ואז היום יש לנו מפגש עם הקו העליון של אותה התעלה ממש. כך שאיך שלא נסתכל על זה מדובר במצבים שהם ממש הפוכים קוטביים אחד לשני. בזמנו היו צריכים לבדוק מספר פעמים את השפלים לפני שמיצו את הפסימיות ויכלו לעלות, והיום בודקים את השיאים עד שימצו את האופטימיות. בשני המקרים תוצאה זהה, שימו לב מה קרה בשבירת הקו הירוק בשנת 1982. אותו הדבר יקרה גם הפעם.
In addition, being the psychological signals are similar today just in the opposite direction(then they believed the direction was only down, now only up), the technical indicators are similar but in the other direction(then the market had a ceiling today it has a floor, back then a break lead to a major uptrend, in the current situation a break will lead to a major downtrend), the fundamental situation is similar only in my opinion the opposite(then inflation, now deflation), I figured I would take the sideways move of the 70's and turn it upside down, and compare between it and the current move and see if there are any similarities. The top is the 70s inverted. The bottom - the last decade. We see that during the 70's there was a resistance(it is inverted so support here) the market kept reaching and falling off of. Notice the numbers that are the similar waves in my opinion. In both cases the market made three significant tops(or bottoms) before the trend changed. They are numbers 3, 5, and 7 or 9(depending on the measure). Today too, we are at a third top after resistance. Most times don't match perfectly, except for 3 years in the first decline(3-4). Notice that all the move between 1970 and 1982 lasted 12 years. Today we are 12 years from the Dow's top in 1999. Also, 13 is a fibonnaci number so they might pull the rise through to 2012. In any way I believe there are many similarities between the decade sideways move of the 70s to the decade sideways move of now. Also, notice that in both cases a trend line of the big trendchannel was met. The first time in 1980 and then 82 was the bottom line(here of course appears as a top line due to the inverted chart) with a slight false break the second time, and today we have a meeting with the upper line of that same channel. So however we look at it we are looking at polar opposite situations. At the time they had to test the lows a few times before they exhausted the pessimism and could rise, and today they are testing the tops till they exhaust optimism. In both cases the result will be the same, notice what happened when they broke under the green line in 1982. The same will happen again.
אותו הקונצנזוס היה בשנת 2006 לגבי מחירי הנדל"ן בארה"ב. את אותו הקונצנזוס יש לנו היום גם נגד הדולר בעולם, ופאניקה של ממש לגבי הדולר בארץ. גם פאניקה מגיעה בתחתיות. יש לנו את אותו הקונצנזוס לגבי מניות(יעלו) והכלכלה(תשתפר). יש לנו את אותו הקונצנזוס לגבי אינפלציה. יש לנו קונצנזוס על הנפט. כולם בטוחים שהנפט יעלה, הזהב יעלה, הכסף יטוס לירח, הכלכלה תמשיך להשתפר, ותהיה אינפלציה נוראה. אני חושב שקונצנזוס זה הוא מסוכן וצריך להתרחק ממנו. עכשיו, בואו נתחיל את הדיון על דיפלציה.
The same concensus happened in 2006 about the real estate prices in the USA. The same consensus we have today against the dollar, and a real panic against the Dollar-NIS. Panic comes at bottoms too. We have the same consensus about stocks(will rise) and the economy(will improve). We have the same consensus about inflation. We have consensus about Oil. Everyone is certain that oil will rise, gold will rise, silver will fly to the moon, the economy will keep getting better, and there will be horrible inflation. I think this consensus is dangerous and we need to move away from it. Now, lets start the discussion about deflation.
נתחיל בבחינת המצב מזווית הנדל"ן בארה"ב. אנו רואים בגרף שמכירות בתים חדשים וקיימים, כמו גם התחלות הבניה, נמצאים באותו המקום בו היו לפני שנתיים. כל זאת למרות שבגרף התחתון רואים(הגרף במהופך על מנת לראות את הקורלציה טוב יותר) שהריביות נמצאות ברמות נמוכות מאוד היסטורית. בד"כ לריביות יש קורלציה ישירה עם פעילות הנדל"ן, כפי שניתן לראות בצד השמאלי של הגרף. אך קורלציה זו נשברה, וזה סמן לכל מי שחושב שגם שוק המניות יכול להמשיך לעלות כי הפד שולט ומדפיס כסף. קורלציות יכולות להישבר. הכל פסיכולוגיה אנושית, ולפד אין כל שליטה. כמובן שירידה במחירי הבתים היא גם לא תופעה אינפלציונית אלא להיפך.
We will start by looking at the angle of real estate in the states. We see in the chart that the new and existing home sales, as well as home starts, are at the same place they were 2 years ago. That, despite the fact that as we see in the bottom chart(inverted to see the correlation better) interest rates are very low historically. Usually interest rates have direct correlation with the real estate activity, as we can see on the left side of the chart. But this correlation has been broken, and it is an omen to whoever thinks that the stock market can keep rising just because the fed is printing money and controlling the system. Correlations can be broken. It is all human psychology, and the fed has no real control. Of course, a decline in home prices is also not an inflationary phenomenon but quite the other way around.
עוד גרף של מחירי הבתים, עם היעד שלי לאן הם יירדו. להערכתי הם ייחתכו בעוד כחצי ממחירם היום, עד לאיזור 75 בממוצע. ישנן סיבות רבות למה אני חושב כך אך אחת מהן היא העובדה שלאחר התפוצצות בועה, המחיר נוטה לחזור לנקודה בה הבועה התחילה ואף מתחתיה. ניתן לראות שהעליה האקספוננציאלית של הבועה הזו החלה סביב רמה זו בשנת 1996. כמובן שהעובדה שהמחירים ירדו כבר כ"כ הרבה, לא התאוששו, ואם אני צודק יירדו בכעוד 50%, היא אינה אינפלציונית.
Another home price chart, with my target for the decline. I believe they will be cut by another 50% from their price today, to around the 75 area. There are many reasons why I think so and one of them is the fact that after a bubble bursts, prices tend to go back to the point where the bubble started and even below it. We can see that the exponential rise of this bubble began around that level in 1996. Of course the fact that prices have fallen so much, have not recovered, and if I am correct will fall another 50%, is not inflationary.
כאן אנו רואים את הצמיחה. שימו לב שהצמיחה בשנת 2000 היתה הגבוהה ביותר במשך העשור. בשנת 2003 הצמיחה הגיעה לשיא נמוך יותר בזמן שהדאו קבע את שיא הגל השלישי של שלישי שלו, לפני שהחל בדשדוש של 2004 שהוביל לגל עולה אחרון וחמישי. לכן כבר שם היה חוסר התאמה בין הנתונים למחירים, כמו גם סטיה קלאסית בין גל שלישי לחמישי. במקרה שלנו הצמיחה הכי גבוהה נקבעה ברבעון האחרון של 2009, מספר חודשים לפני שהשוק קבע את שיא גל (A). שימו לב שפעמיים זה קרה סביב אותה נקודה בשוק, סביב 10,500 בדאו ופעם אחת סביב 9,500. שימו לב לשיאים הפחות או יותר תואמים גם במתנדים.
Here we see growth. Notice that growth in 2000 was the highest of the decade. In 2003 growth reached a lower peak while the Dow made its third of a third wave top, before begining the sideways move of 2004 which lead to the last and fifth wave up. So then and there, data did not match prices, as well as a classical divergence between third and fifth waves. In our case the highest growth was set in Q4 of 2009, a few months before the market made its wave (A) top. Notice that twice it happened around the same level, 10,500 in the Dow and once around 9,500. Notice the more or less matching highs in the indicators.
המשך יבוא...
To be continued...
This time I wanted to continue the debate about Deflation/Inflation, show some more data in addition to the weakening that I have shown in wave V compared to wave III, and explain why what we are seeing today is really not inflationary, but deflationary. This Analysis is longer than usual, so I have decided to divide it into a few parts, where this is just the first one. The second one will come up in a few days. But in order to start, I wanted to first talk about Kondratieff waves.
הישראלים הקדומים הכירו את המחזוריות, בני המאיה זיהו אותה, וגילה אותה מחדש כלכלן רוסי בשם ניקולאי קונטרדייף. הוא גילה, שבהתחלת הסייקל מתרחשת התרחבות כלכלית, בתקופה זו אינפלציה מתונה ועליות בשווקי ההון. אחרי מספר עשורים, האינפלציה מתחממת וגורמת לנכסים פיזיים לעלות, ולשווקי ההון לדשדש או לרדת. אחרי עוד עשור או יותר, מסתיימת תקופת האינפלציה והמשק נכנס למיתון. לאחר מכן מגיעה תקופה הנקראת "פלאטו" תקופה של עשור או יותר של דיס-אינפלציה או דיפלציה מתונה, בתקופה שבה שוקי ההון עולים חדות וגם הכלכלה מתרחבת אבל ברמה נמוכה יותר מתקופת ההתרחבות הקודמת. לאחר מכן מגיעה תקופה של דיפלציה חמורה שגורמת גם לנכסים פיזיים וגם לשוקי ההון לרדת. מכאן נכנסים לשפל כלכלי והכלכלה מכינה את עצמה לסייקל הבא. כידוע אולי לחלקכם, ובסקירות קודמות הבאתי נתונים תומכים, ההתרחבות הכלכלית בין שנות ה 40 לשנות ה 70 בארה"ב היתה חזקה הרבה יותר מההתרחבות בין שנות ה 80 ל 2000. ובכל אופן, שוקי ההון עלו הרבה יותר באחוזים ב 20 השנים האלה מאשר בשנים שקדמו, דבר התואם במדוייק את הסייקלים. אוקיי, עד כאן הכל נשמע טוב בתיאוריה. אבל האם זה באמת עובד כך? בואו נראה.
The early Israelites knew the cycle, the Mayas identified it, and it was re-discovered by a Russian economist named Nikolai Kondratieff. He discovered that in the begining of the cycle there is economic expansion, in this time there is mild inflation and a rise in world markets. After a few decades, inflation heats up and causes physical assets to rise, and stock markets to trade sideways or down. After another decade or more, the inflation era ends and the economy is in recession. Afterwards there is the "plateu", a decade or more of disinflation or mild deflation, a time where stock markets rise sharply and the economy expands but at a lesser rate than the previous expansion. Afterwards a severe deflation hits which causes stock markets and physical assets to decline. From here on, the economy goes into depression and prepares itself for the next cycle. As most of you probably know, and in previous analysis I have given supporting data, the expansion between the 40's to the 70's in the USA was much stronger than the expansion between the 80's to the 2000's. But still, the markets rose alot more percentage wise in those 20 years than the ones before it, which fits the cycles. Ok, so far it sounds good in theory. But does it really work this way? Lets see.
דוגמאות יש בשפע. אחת מהן היא ארה"ב של שנות ה 20...לפני ובעת השפל הגדול. גם שם שנות ה "Roaring Twenties" המפורסמות למעשה היו חלשות הרבה יותר מהתקופה שקדמה לכך, והתבססו בעיקר על בועת אשראי. אבל הדוגמא מהעבר הכי קרוב שרובנו מכירים היא לא אחרת מיפן. יפן היום - אחרי הראלי הגדול - נמצאת עדיין יותר מ 70% משיאה לפני 22 שנה. ביפן התבצע במדוייק הסייקל והוא עדיין לא נגמר. נותר להם גל יורד אחד נוסף לפחות מתחת לשפל האחרון, כלומר ירידה שיכולה להגיע סה"כ לסביב ה 90% מהשיא. אבל הנסיון היפני נותן לנו עוד מידע חשוב. תראו את האג"ח ל 10 שנים כמייצג של האינפלציה והריבית. בתקופה האינפלציונית התשואה הגיעה לרמה גבוהה מאוד, לאחר מכן החלה לרדת בתקופה של הדיס-אינפלציה בה השוק נתן את כל מה שיש לו למרות נתונים חלשים יותר מבחינה כלכלית מהתקופה הקודמת. ולאחר מכן באה הקריסה.
Examples are plentiful. One of them is the USA in the 20's...before and during the Great Depression. There too, the "roaring twenties were actually much weaker than the period before it, and have largely been supported by a credit bubble. But the example from the nearest past which most of us know is no other than Japan. Japan today - after the big rally - is still more than 70% lower than its top 22 years ago. In Japan the cycle has been executed precisely and it is not over yet. They have still got at least one more down wave underneath the last low, hence a decline which could reach around 90% from the top. But the Japanese experience provides us with some more significant information. Look at the 10 year note as representing inflation and interest rates. During the inflationary period the yield reached a very high level, then started to come down during the disinflationary period when the market gave it its all despite weaker data than the previous period, then came the crash.
Examples are plentiful. One of them is the USA in the 20's...before and during the Great Depression. There too, the "roaring twenties were actually much weaker than the period before it, and have largely been supported by a credit bubble. But the example from the nearest past which most of us know is no other than Japan. Japan today - after the big rally - is still more than 70% lower than its top 22 years ago. In Japan the cycle has been executed precisely and it is not over yet. They have still got at least one more down wave underneath the last low, hence a decline which could reach around 90% from the top. But the Japanese experience provides us with some more significant information. Look at the 10 year note as representing inflation and interest rates. During the inflationary period the yield reached a very high level, then started to come down during the disinflationary period when the market gave it its all despite weaker data than the previous period, then came the crash.
עכשיו תראו את הגרף הבא של אג"ח 10 שנים של ארה"ב, יחד עם מדד הדאו ג'ונס.
Now look at the next chart of the 10 year note of the US, along with the Dow Jones Industrial avg.
מדהים שבשני המקרים התשואה עלתה מעל 14% ואז החלה לרדת. בשני המקרים משם היא החלה לרדת בעוד המדדים המשיכו לעלות. ביפן זה היה משנות ה 60 ועד סוף שנות ה 80. בארה"ב זה היה משנות ה 80 ועד שנת 2000. רק לאחר שהתשואה הגיעה לרמה של 4% התחילו ירידות בשני המקרים, גם ביפן ועשור בדיוק לאחר מכן בארה"ב. גם ביפן העסק נסוב בעיקר סביב קריסת אשראי שהיממה את הבנק המרכזי שם שניסה להזרים כסף בדיוק באותה הדרך שבה מנסים היום לעשות את אותו הדבר, למרות שכבר הוכח ככשלון, בארה"ב. כל מה שהם ניסו לא הצליח. נזכיר שוב את ההגדרות הנכונות. רבים חושבים שאינפלציה היא עליית מחירים ואילו דיפלציה הינה ירידת מחירים. אבל עליה או ירידה במחירים היא בד"כ רק תוצאה של אינפלציה או דיפלציה. אינפלציה היא התרחבות בכמות הכסף והקרדיט(אשראי), ואילו דיפלציה היא ההיפך. תאוצת הכסף(שמודדת באיזה מהירות למעשה הכסף עובר מיד ליד) צנחה ביפן גם כן. גם הדמיון בין ה Roaring 20's ל Roaring 90's הוא מדהים. בשני המקרים היתה ירידה בריביות, תקופה אחת תודלקה ע"י המהפכה התעשייתית והאחרת ע"י מהפיכת האינטרנט. אני בדעה שבעוד מספר שנים, יביטו הכלכלים אחורה, ולא יבינו איך הצליחו לפספס דבר כ"כ ברור, כ"כ קריא וכ"כ צפוי מראש.
It is amazing that in both cases yield came above 14% and then started to decline. In both cases it declined while the indexes kept rising. In Japan it was from the 60's till the late 80's. In the USA it was from the 80's till 2000. Only after yields reached 4% did declines start in both cases, in Japan and a decade later in the States. In Japan too, it revolved mostly around a credit collapse which stunned the Central Bank that tried to inject money into the system the exact same way they are trying to do it now in America, despite already being proven a failure. Everything they have tried failed. Lets go over the correct definitions again. Many think that inflation is rising prices and deflation is declining prices. But a rise or a decline in prices is just a result of inflation or deflation. Inflation is an expansion in the amount of money and credit, whereas deflation is the opposite. Velocity of money(which measures how quickly it moves from hand to hand) collapsed in Japan as well. The resemblance between the Roaring 20's and Roaring 90's is amazing as well. In both cases there was a decline in interest rates, one was fueled by the industrial revolution and the other by the internet revolution. I am in the opinion that a few years from now, economists will look back, and not understand how they have managed to miss something so clear, so readable and so easy to predict.בשנות ה 20 של המאה הקודמת כאמור, גילה קונדרטייף שכל סייקל בשוק מורכב מארבעה שלבים: אינפלציה תורמת(אביב), סטגפלציה(קיץ), דיסאינפלציה(סתיו) ואח"כ דיפלציה(חורף). עד לשנת 1966 ראינו את האינפלציה התורמת, סטגפלציה בין 1966-1982, דיסאינפלציה בין 1982 ל 2000 או 2007(תלוי איך מודדים) וכרגע נראה שאנו בחורף, שאמור להוביל לשפל כלכלי דיפלציוני. בשלב הראשון של האביב, שמתחיל לאחר שנגמר חורף ארוך, כמות הכסף גודלת, האינפלציה והצמיחה מתחילות להרים ראש, אבל עד כאן בצורה חיובית. באופן היסטורי תהליך זה נמשך כ 25 שנים בממוצע. בזמן זה, האבטלה יורדת, השכר עולה והמחירים סה"כ יציבים. הכלכלה מבוססת ייצור ויש רצון עז להמציא דברים חדשים. בקיץ, האינפלציה כבר מתחממת יותר מדי, יש עליה באבטלה ומיתון. את זה ראינו בין 1966 ל 1982. הסתיו מביא לצמיחה מתונה, תוך כדי ירידה באינפלציה, ירידה בריביות, וכלכלה שהיא יותר מבוססת צריכה(מוכר למישהו?), עם עליה גדולה בכמות החוב, וביצועים סה"כ פחות טובים בכלכלה מאשר בשנות האינפלציה התורמת. למרות זאת, יש תחושת אופוריה כאילו אין מה שיכול לעצור את התקדמות הכלכלה. דעות כלכלנים בד"כ מפגרות אחר השוק בדרגות סייקל וסופר סייקל בחמש עד עשר שנים. ברגע שדעתם מתגבשת בכיוון מסויים, היא לא משתנה במשך שנים. לדוגמא, בסוף שנות ה 90 התגבשה הדעה על ה"כלכלה החדשה". למרות שהשוק השורי נגמר בשנת 2000 במרבית המדדים, כלכלנים נשארו שוריים(מלבד מספר חודשי ייאוש סביב תחתיות 2009) מאז למרות שהמניות איבדו מערכן במשך העשור והכלכלה היתה על קוצו של שפל כלכלי. הם יכולים להיות פסימיים בעקשנות באותה המידה. קשה להאמין כרגע, אבל למרות שהמדדים קבעו תחתית בשנת 1974/82(שוב, תלוי איך מודדים) כלכלנים נשארו בנטייה דובית לאורך 1985. באותו הזמן, מי שידע לעבוד עם גלי אליוט וניתוח טכני נכונה, דווקא ידע שהשוק עומד בפני יצירת אחת הבועות הגדולות בהיסטוריה(לחצו כאן). ואילו הדברים הבאים נכתבו בשנת 1984 לגבי הריבית.
So during the 1920's, Kondratieff discovered that each cycle has four stages: beneficial inflation(spring), Stagflation(summer), Disinflation(Autumn) and then Deflation(Winter). Up till 1966 we have witnessed beneficial inflation, then Stagflation between 1966-1982, disinflation between 1982 and 2000 or 2007(depending on the measure) and right now it seems that we are in the winter period, which is supposed to lead us into a deflationary depression. In the first stage, spring, which begins after a long winter is over, the amount of money expands, inflation and growth begin to grow, but so far in a positive way. Historically this phase lasts around 25 years on avg. At this time, unemployment goes down, wages rise and prices are stable. The economy is manufacturing based and there is will to invent new things. During summer, Inflation heats up too much, there is a rise in unemployment and a recession. We have seen that between 1966 and 1982. Autumn brings about mild growth, while declining inflation, interest rates and an economy based more on consumption(sound familiar?), with a rise in the amount of debt, and weaker growth than during the spring time. Despite that, there is a euphoric feeling like there is nothing that can stop the advancing economy. The opinions of economics usually lag supercycle and cycle degree in the market by 5 to 10 years. Once their opinion crystalizes in a direction, it does not change for years. For instance, at the end of the 1990's they came up with the "new economy". Even though the bull market ended in 2000 in most indexes, economists stayed bullish(aside from a few months of despair around the 2009 lows) since then despite stocks losing value during the decade and the economy being on the verge of a depression. They can be just as stubbornly negative. It is hard to believe right now, but even though markets bottomed in 1974/82(again, depending on the measure) they stayed bearishly inclined through 1985. At the same time, whoever knew how to work with Elliott Waves and Technical Analysis correctly, actually knew the market was about to create one of the biggest bubbles in history(click here). And these things were written in 1984 about interest rates.
אנו רואים בתמונה שגם זה, שלא במפתיע, הגיע בסוף המהלך ולא בתחילתו. אפשר לראות בגרף מה היה היחס לגבי הריבית. ב 1984 כלכלנים היו כ"כ משוכנעים שהריבית תעלה(ומחירי האג"חים יירדו) עקב המגמה שהיתה מאז שנות ה 40, למרות שמגמה זו נגמרה כבר ב 1981.
We see in the picture that that, too, not surprisingly, came at the end of the move and not the begining of it. We can see in the chart what was the attitude towards the interest rate. In 1984 economists were so certain it will rise(and bond prices will fall) due to the trend since the 40's, despite that trend being over in 1981.
בנוסף, מכיוון שהסממנים הפסיכולוגיים דומים היום רק בכיוון ההפוך(אז האמינו שהכיוון רק למטה, היום רק למעלה), האינדיקטורים הטכניים דומים אבל בכיוון ההפוך(אז היתה תקרה לשוק והיום יש לו רצפה, במקרה הקודם הפריצה הביאה לגל עליות גדול, במקרה הנוכחי שבירה תביא לגל ירידות גדול), המצב הפונדמנטלי דומה אך לדעתי הפוך(אז אינפלציה, היום דיפלציה), חשבתי לקחת את מהלך הדשדוש של שנות ה 70 ולהפוך אותו על פניו, ולהשוות בינו לבין המהלך הנוכחי ולראות אם יש דמיון. בגרף הבא רואים רואים את שני המצבים. העליון - שנות ה 70 במהופך. התחתון - העשור האחרון. רואים שבמהלך שנות ה 70 היתה תקרה(בגרף הזה בגלל שהוא הפוך זה איזור תמיכה) אליה השוק הגיע כל פעם וירד ממנה. שימו לב למספרים שהם לדעתי הגלים הדומים בשני המצבים. בשני המקרים השוק קבע שלושה שיאים(או שפלים) משמעותיים לפני שהמגמה הואילה בטובה להתהפך. הם מספרים 3, 5, ו 7 או 9(תלוי איך מודדים). גם היום אנו בשיא השלישי לאחר איזור תמיכה. מבחינת זמנים רובם לא תואמים בצורה מושלמת, למעט 3 שנים בירידה הראשונה(3-4). שימו לב שכל המהלך בין 1970 ועד 1982 נמשך 12 שנים. היום אנחנו 12 שנים מהשיא של הדאו בשנת 1999. בנוסף, 13 הינו מספר פיבונאצ'י ככה שיכול להיות שימשכו את העליה עד שנת 2012. על כל פנים אני מאמין שיש דמיונות רבים בין טווח הדשדוש של כעשור בשנות ה 70 לבין טווח הדשדוש של כעשור עתה. בנוסף, שימו לב שבשני המקרים פגשו קו מגמה של התעלה הגדולה. בפעם הראשונה בשנת 80 ואז 82 זה היה הקו התחתון(כאן כמובן מופיע כעליון כי הגרף הפוך) עם פריצת שווא קלה בפעם השניה, ואז היום יש לנו מפגש עם הקו העליון של אותה התעלה ממש. כך שאיך שלא נסתכל על זה מדובר במצבים שהם ממש הפוכים קוטביים אחד לשני. בזמנו היו צריכים לבדוק מספר פעמים את השפלים לפני שמיצו את הפסימיות ויכלו לעלות, והיום בודקים את השיאים עד שימצו את האופטימיות. בשני המקרים תוצאה זהה, שימו לב מה קרה בשבירת הקו הירוק בשנת 1982. אותו הדבר יקרה גם הפעם.
In addition, being the psychological signals are similar today just in the opposite direction(then they believed the direction was only down, now only up), the technical indicators are similar but in the other direction(then the market had a ceiling today it has a floor, back then a break lead to a major uptrend, in the current situation a break will lead to a major downtrend), the fundamental situation is similar only in my opinion the opposite(then inflation, now deflation), I figured I would take the sideways move of the 70's and turn it upside down, and compare between it and the current move and see if there are any similarities. The top is the 70s inverted. The bottom - the last decade. We see that during the 70's there was a resistance(it is inverted so support here) the market kept reaching and falling off of. Notice the numbers that are the similar waves in my opinion. In both cases the market made three significant tops(or bottoms) before the trend changed. They are numbers 3, 5, and 7 or 9(depending on the measure). Today too, we are at a third top after resistance. Most times don't match perfectly, except for 3 years in the first decline(3-4). Notice that all the move between 1970 and 1982 lasted 12 years. Today we are 12 years from the Dow's top in 1999. Also, 13 is a fibonnaci number so they might pull the rise through to 2012. In any way I believe there are many similarities between the decade sideways move of the 70s to the decade sideways move of now. Also, notice that in both cases a trend line of the big trendchannel was met. The first time in 1980 and then 82 was the bottom line(here of course appears as a top line due to the inverted chart) with a slight false break the second time, and today we have a meeting with the upper line of that same channel. So however we look at it we are looking at polar opposite situations. At the time they had to test the lows a few times before they exhausted the pessimism and could rise, and today they are testing the tops till they exhaust optimism. In both cases the result will be the same, notice what happened when they broke under the green line in 1982. The same will happen again.
אותו הקונצנזוס היה בשנת 2006 לגבי מחירי הנדל"ן בארה"ב. את אותו הקונצנזוס יש לנו היום גם נגד הדולר בעולם, ופאניקה של ממש לגבי הדולר בארץ. גם פאניקה מגיעה בתחתיות. יש לנו את אותו הקונצנזוס לגבי מניות(יעלו) והכלכלה(תשתפר). יש לנו את אותו הקונצנזוס לגבי אינפלציה. יש לנו קונצנזוס על הנפט. כולם בטוחים שהנפט יעלה, הזהב יעלה, הכסף יטוס לירח, הכלכלה תמשיך להשתפר, ותהיה אינפלציה נוראה. אני חושב שקונצנזוס זה הוא מסוכן וצריך להתרחק ממנו. עכשיו, בואו נתחיל את הדיון על דיפלציה.
The same concensus happened in 2006 about the real estate prices in the USA. The same consensus we have today against the dollar, and a real panic against the Dollar-NIS. Panic comes at bottoms too. We have the same consensus about stocks(will rise) and the economy(will improve). We have the same consensus about inflation. We have consensus about Oil. Everyone is certain that oil will rise, gold will rise, silver will fly to the moon, the economy will keep getting better, and there will be horrible inflation. I think this consensus is dangerous and we need to move away from it. Now, lets start the discussion about deflation.
נתחיל בבחינת המצב מזווית הנדל"ן בארה"ב. אנו רואים בגרף שמכירות בתים חדשים וקיימים, כמו גם התחלות הבניה, נמצאים באותו המקום בו היו לפני שנתיים. כל זאת למרות שבגרף התחתון רואים(הגרף במהופך על מנת לראות את הקורלציה טוב יותר) שהריביות נמצאות ברמות נמוכות מאוד היסטורית. בד"כ לריביות יש קורלציה ישירה עם פעילות הנדל"ן, כפי שניתן לראות בצד השמאלי של הגרף. אך קורלציה זו נשברה, וזה סמן לכל מי שחושב שגם שוק המניות יכול להמשיך לעלות כי הפד שולט ומדפיס כסף. קורלציות יכולות להישבר. הכל פסיכולוגיה אנושית, ולפד אין כל שליטה. כמובן שירידה במחירי הבתים היא גם לא תופעה אינפלציונית אלא להיפך.
We will start by looking at the angle of real estate in the states. We see in the chart that the new and existing home sales, as well as home starts, are at the same place they were 2 years ago. That, despite the fact that as we see in the bottom chart(inverted to see the correlation better) interest rates are very low historically. Usually interest rates have direct correlation with the real estate activity, as we can see on the left side of the chart. But this correlation has been broken, and it is an omen to whoever thinks that the stock market can keep rising just because the fed is printing money and controlling the system. Correlations can be broken. It is all human psychology, and the fed has no real control. Of course, a decline in home prices is also not an inflationary phenomenon but quite the other way around.
עוד גרף של מחירי הבתים, עם היעד שלי לאן הם יירדו. להערכתי הם ייחתכו בעוד כחצי ממחירם היום, עד לאיזור 75 בממוצע. ישנן סיבות רבות למה אני חושב כך אך אחת מהן היא העובדה שלאחר התפוצצות בועה, המחיר נוטה לחזור לנקודה בה הבועה התחילה ואף מתחתיה. ניתן לראות שהעליה האקספוננציאלית של הבועה הזו החלה סביב רמה זו בשנת 1996. כמובן שהעובדה שהמחירים ירדו כבר כ"כ הרבה, לא התאוששו, ואם אני צודק יירדו בכעוד 50%, היא אינה אינפלציונית.
Another home price chart, with my target for the decline. I believe they will be cut by another 50% from their price today, to around the 75 area. There are many reasons why I think so and one of them is the fact that after a bubble bursts, prices tend to go back to the point where the bubble started and even below it. We can see that the exponential rise of this bubble began around that level in 1996. Of course the fact that prices have fallen so much, have not recovered, and if I am correct will fall another 50%, is not inflationary.
כאן אנו רואים את הצמיחה. שימו לב שהצמיחה בשנת 2000 היתה הגבוהה ביותר במשך העשור. בשנת 2003 הצמיחה הגיעה לשיא נמוך יותר בזמן שהדאו קבע את שיא הגל השלישי של שלישי שלו, לפני שהחל בדשדוש של 2004 שהוביל לגל עולה אחרון וחמישי. לכן כבר שם היה חוסר התאמה בין הנתונים למחירים, כמו גם סטיה קלאסית בין גל שלישי לחמישי. במקרה שלנו הצמיחה הכי גבוהה נקבעה ברבעון האחרון של 2009, מספר חודשים לפני שהשוק קבע את שיא גל (A). שימו לב שפעמיים זה קרה סביב אותה נקודה בשוק, סביב 10,500 בדאו ופעם אחת סביב 9,500. שימו לב לשיאים הפחות או יותר תואמים גם במתנדים.
Here we see growth. Notice that growth in 2000 was the highest of the decade. In 2003 growth reached a lower peak while the Dow made its third of a third wave top, before begining the sideways move of 2004 which lead to the last and fifth wave up. So then and there, data did not match prices, as well as a classical divergence between third and fifth waves. In our case the highest growth was set in Q4 of 2009, a few months before the market made its wave (A) top. Notice that twice it happened around the same level, 10,500 in the Dow and once around 9,500. Notice the more or less matching highs in the indicators.
המשך יבוא...
To be continued...
